בס"ד לפרשת שופטים התשפ"ג
בדיני המלך המובאים בפרשה מובא בין השאר הציווי "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"
אומרים חז"ל שהתורה מצוה את המלך שיהיו לו שני ספרי תורה, וכך אומרת הגמרא "מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד"(סנהדרין כב)
למה המלך לא יכול להשתמש בספר תורה אחד? ומה בא הכתוב לומר בסוף הפסוק "מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"?
מבאר הרב קוק שאמנם שני הספרים הינם זהים, אבל ספר אחד בא לכוון את מעשיו של המלך בתור אדם פרטי כמו כל אחד אחר והספר השני שממנו שואבים את רוח ישראל סבא בחיים הציבוריים של ישראל.(מאמרי הראיה 385)
לימוד התנ"ך מראה לנו כמה סכנה יש בתפקיד המלוכה,כמה מלכים בישראל שנפלו ונכשלו בהנהגת האומה. הכוח והשררה עלולים להעביר את המלך בנקל על דעת קונו, לכן הוא צריך לשאת על זרועו ספר תורה. בנוסף מופיעה בתורה הדרכה שונה להנהגת הציבור מהנהגת היחיד ועל המלך ללמוד אותה.
מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם-הכתוב מלמד אותנו שהמלך צריך לדקדק בכתיבת ספר התורה שלא יהיו בו טעויות. כותב הרמב"ם "וּמַגִּיהִין אוֹתוֹ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה עַל פִּי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל"(הלכות תפילין מזוזה וס"ת ז,ב) ולמה כל כך חשוב לדקדק בכתיבתו? מבאר הנצי"ב שהמטרה שתהיה בו בספר התורה הזה קדושה יתרה
ויש מפרשים שבארו שהמטרה איננה רק בדיוק כתיבת הספר אלא התורה רוצה שהמלך יוועץ וילמד מחכמי הסנהדרין את הלכות הציבור. חז"ל מציינים לשבח את דוד המלך שהיה נועץ בסנהדרין לפני כל יציאה שלו למלחמה. וכך כותב יש"ר על התורה "כוונת הכתוב שחייב המלך לילך אל הכהנים הלוים בעלי הקבלה הנאמנה, ומהם ילמד הדרכים הנפלאים שנמסרו פה אל פה לחכמי לב ולא נתפרשו בתורה, כי לא יתכן לצוות עליהם להמון מבני אדם, לפי שאין בכח כל הנפשות להגיע אל תכלית השלמות באלו הדרכים, ורק נכללו בצווי והלכת בדרכיו, אבל המלך שהוא איש אשר רוח בו צריך ללמוד מפי הכהנים יותר ממה שכתוב בתורה גם סתרי הדברים הראוים להנהגת המלכים ודרכי הנגיד בעם, ולכן מצוה לו לכתוב פירוש התורה הזאת ודברי הקבלה מלפני הכהנים הלוים על ספר התורה שבכתב"
על דרך הרמז, המלך רומז לספירת המלכות. יש לה דבר מיוחד שונה משאר הספירות בהיותה הספירה העשירית. כלפי כל הספירות שמעליה היא בהתבטלות, בקבלה. לעומת זאת כלפי העולם שמתחתיה היא נהיית הכתר, המשפיעה ומחייה אותו. בדומה לזה יש לו למלך שני ספרי תורה. אחד פנימי המבטא את הענוה שצריכה להיות לו להקשיב לדבר השם על ידי הכהנים,החכמים והנביאים. ואחד שאיתו הוא יוצא לכל מקום. המבטא הנהגה של כבוד מלכים דהינו כבוד האומה וטובתה.
גם השולחן העומד בבית המקדש, הרומז למלך, יש בו שתי בחינות אלו. בסיס שלם וגובה שבור. הבסיס העומד על הקרקע מידותיו שלמות רומז להנהגת המלך כלפי העם שצריכה להיות בשלמות. ואילו גובהו של השולחן אמה וחצי, רומז למידת הענוה שצריכה להיות למלך כלפי שמים.
בדרך אחרת, המלך רומז למלכו של עולם. שתי התורות שיש לו רומזות לשתי הנהגות שהוא מנהיג את העולם, הנהגה שהוא נמצא בארמונו. או אז הרוצה לפגוש את המלך צריך לעבור כמה מחסומים שערים והכנות.. אבל יש לה גם תועלת מסוימת,אנחנו פחות חשופים לביקורת מצד המלך במצב הזה. ויש הנהגה שהמלך יוצא אל העם,"המלך בשדה". זו הזדמנות פז שלנו לפגוש אותו,לחוש את קרבתו ואהבתו אלינו, ולדבר איתו. אבל יש גם סכנה בזה, כי אנחנו יותר חשופים,המלך רואה אותנו כמו שאנחנו. 
אנו עכשיו בפתחו של חודש אלול,החודש בו המלך יוצא לשדה, בו אפשר בקלות רבה יותר לפגוש את המלך, אנו כבר חשים את הרוחניות המרחפת באוויר, והאתגר שלנו לא לפספס את ההזדמנות. כשאנו חשים את "לך אמר ליבי בקשו פני"  עלינו להגיב "את פניך ה' אבקש".
בחזרה למלך בשר ודם, האתגר הגדול של הדור שלנו הינו להצמיח את המלכות המתוקנת, תקון כל העולם כולו תלוי בזה, כי השם נתן לנו להיות שותפים בתיקון העולם, חיי יחידים המתנהלים על פי התורה זה נפלא אבל לא יתקן את העולם, אבל חיי אומה מתוקנים זה כבר סיפור אחר, זה ישמש דוגמא ומופת לכל העולם. 
נביא-חכם-מלך:
בתקופת בית ראשון נושאי דבר ה' הראשיים היו הנביאים. פעמים שהמלך הקשיב להם ופעמים רבות שלא. בבית שני והילך כשפסקה הנבואה, ההנהגה הרוחנית עברה לחכמים, הם היו נושאי דבר השם. גם אז פעמים שהמלכים הקשיבו להם ופעמים רבות לא. בגאולה הנוכחית שאנו חווים ושותפים בה, נושא דבר השם יהיה המלך,מלך המשיח. כל התיקונים שעברנו במשך הדורות הכשירו אותנו ולימדו אותנו לבקש מלכות אחרת. מלך שחכמי הסנהדרין יכתבו לו את ספר התורה שלו, וידריכו אותו בהנהגת הציבור. מלך שכל רצונו יהיה להמליך את ה' למלך על כל הארץ. הוא לא ירבה לו נשים ותענוגות, לא ירבה לו סוסים,מרכבות וטייסות, לא ירבה לו כסף וזהב ושאר מטבעות, רק יפעל להנהיג את האומה וכל העולם כולו בצדק וברחמים כפי רצון ה' יתברך.