בס"ד ערב ראש השנה שנת התשפ"ד.
שנה טובה!
ראש השנה הוא בעצם גם היום הראשון של עשרת ימי תשובה, רק שלכאורה בכלל לא מדברים בו על תשובה, אז צריך להבין שראש השנה מתוקף מעמדו כ'ראש' גם התשובה שלו היא ראשית כללית ולא פרטית.
בדרך כלל תשובת היחיד היא התשובה המדוברת, עד שיש החושבים שרק היא קיימת. היא עוסקת ברבדים שונים של חיינו הפרטיים. תיקון ושיפור אורח החיים שלנו, בפעילות גופנית נכונה, תזונה בריאה, בריאות הנפש ועבודת המידות, קיום מצוות ה' יתברך, ולימוד מטרתנו בחיים. אך יש תשובה כוללת יותר והיא תשובת הכלל, תשובה העוסקת בחזרת עם ישראל לעצמו, לארצו, לזהותו. בבניית מוסדותיו בבניית עמדתו הנכונה כלפי העולם ובמימוש יעודו העולמי.
תשובת היחיד ותשובת הכלל אחוזים הם זה בזה, משפיעים ומושפעים האחד מן השני. אולם באמת מה הסדר ביניהם, ומי הוא שקודם למי?
מחד התשובה של היחיד קודמת, וזה דבר מתבקש קודם תקן את עצמך לפני שתבוא לתקן אחרים (בבא בתרא ס ע"ב), וכך כותב מרן הרב קוק "באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועון. אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה.(אורות התשובה ד,ה)
הרב מלמדנו שהאדם הפרטי צריך עבודה עצמית עמוקה כדי להתחבר לישועת הכלל.
אך מאידך רואים שאדרבה דווקא תשובת הכלל היא זו שקודמת לתשובת היחיד, וגם את זה כותב הרב קוק:
"וכשם שזה הוא כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הצבור בכללותו. הארת התשובה ישנה
בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת
אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה: "ושבת עד ד' אלהיך" "כי
תשוב אל ה' אלהיך". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים - ואין
כח בשום עכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו."(הלכות תשובה יז,ב)
כתוב כאן שבעצם תשובת הציבור קודמת כי הרב מסביר את הפסוק "ושבת עד ה' אלהיך" הנמצא בתחילת פרשת התשובה, כראשית ההתעוררות של האומה לשוב לארץ ישראל. ואכן מיד אחר כך מדבר על שיבת ציון. אך רק כמה פסוקים אחר כך אומרת התורה "וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם" שזוהי התשובה הפרטית. לכן פשוט כאן שתשובת הציבור קודמת לתשובת היחיד. ולא רק מפסוקי התורה אנו רואים זאת, גם כך מובא בחז"ל:
הגמרא מביאה להלכה את דעת רבי יהושע שהגאולה (תשובת הציבור) לא תלויה בתשובה (תשובת היחיד).(מסכת סנהדרין צז, ע"ב) ומביאה את דעת שמואל שימות המשיח מתחילים בעצמאות מדינית בארץ ולא בתשובת היחיד (מסכת ברכות לד,ע"ב). אמנם יש מקום לדון מה המשמעות של "ימות המשיח" אבל לענייננו די בזה שזה מושג השייך לתשובת הכלל. שמואל מדמה את הגאולה לאבל שקם מאבלו, שזהו דבר התלוי בזמן ולא בתשובה. מובן הן מפרשת התשובה בתורה (דברים ל) והן מחז"ל שהתשובה של היחידים תגיע בהמשך תהליך הגאולה, אבל תחילתה לא תלויה בתשובת היחידים אלא בתשובת הכלל.
למעשה אנו לא זקוקים לראיות כי עיננו הרואות שכך סידר תמים הדעות. עם ישראל התחיל להתעורר לשוב לארצו,לעצמאותו ולזהותו בו בזמן שחלק גדול מהיהודים עדין היו רחוקים מאוד מתשובה פרטית, ובטח לא תשובה פנימית עמוקה. ובמיוחד בין השבים לארץ היה אחוז ה"חילונים" ניכר וגדול מאחוזם בכלל.
גם במעגל הזמן השנתי מסביר הרב קוק שאנו מקדימים לעסוק בתשובת הכלל לפני תשובת היחיד. בראש השנה אנו עסוקים בתשובת הכלל. אנו מתרכזים כולנו יחדיו להמליך את ה' למלך על כל הארץ ואנו נמנעים מלעסוק בתשובתנו הפרטית ועל כן גם לא אומרים וידויים בראש השנה ולא מזכירים בו את חטאינו הפרטיים. אנו אוחזים בשיטת השונמית האומרת "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׃" (מלכים ב,ד,יג) היא יודעת שלא כדאי לפרוש מהכלל, שכאשר אנחנו מאוחדים אז אנחנו יותר יפים, "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". אנחנו יודעים שאחת השאלות הראשונות שישאלו אותנו כשנגיע לשמים האם ציפינו לישועה, קרי ישאלונו האם אנחנו שותפים לשאיפה הכללית של תשובת הכלל. לכן אנו מציינים בתפילת ראש השנה את הציפייה של "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". רק לאחר ראש השנה שבו נכתבנו עם כל ישראל לחיים אנו נכנסים לעשרת ימי תשובה לתקן בהם את חטאינו הפרטיים.
תשובת הכלל ותשובה מאהבה, תשובת היחיד תשובה מיראה:
אנו יודעים כי חז"ל מחלקים את מצוות התשובה לשתיים, האחת עליונה יותר - תשובה מאהבה והשניה נמוכה יותר תשובה מיראה, ממילא העיסוק בראש השנה בתשובת הכלל הוא קשור בקשר הדוק עם התשובה מאהבה. וכמו שמבאר הרב שעבודת ראש השנה הינה של תשובה מאהבה ולאחר ראש השנה אנו עוברים לעסוק בתשובה מיראה.
והנה גם חלוקה זו שבה התשובה מאהבה קודמת לתשובה מיראה, נראית מפתיעה, הלא הרב כבר כתב על התשובה מאהבה "שהיא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית" שהיא "כלולה מהקודמות" (אורות התשובה א), אז מדוע אנו מקדימים את התשובה מאהבה לתשובה מיראה? לכאורה עולים מלמטה למעלה קודם נתחיל בתשובה מיראה הנמוכה, בתשובה הפרטית, ואז נעלה למעלה הגבוהה יותר?
התשובה היא שראש השנה איננו נקודת התחלה, וגם שיבת עם ישראל לארץ איננה נקודת התחלה. אנו מתחילים בחודש אלול את עבודת התשובה הפרטית שלנו, וכפי גודל העבודה בחודש הרחמים כך גם נוכל להתרומם לעבודת ראש השנה ביתר שאת. וגם לתשובת העם לארצו קדמה עבודה של יחידים בני עליה (כדוגמת אור החיים הקדוש,הגאון מוילנא, הבעל שם טוב, הרב קלישר וכדו') שהתרוממו והזדככו בעבודת הקודש שלהם ובכך סללו את הדרך לשיבת העם לארצו. וזהו שכתב הרב קוק "אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה."
נמצא שסדר הדברים כך הוא:
-
תשובת יחידים בני עליה המתרוממים לתשוקת גאולת הכלל.- עבודת חודש אלול.
-
תשובה ראשונית של הכלל (משיח בן יוסף) - - - - - - - - ראש השנה.
-
תשובת היחידים. - - - - יוה"כ.
-
התקדמות הכלל ליעודו הגדול.(משיח בן דוד) - - - - - סוכות.
יהי רצון שנזכה כולנו גם לתקן את עצמנו וגם להיות שותפים פעילים בתיקון הכללי.
בברכת כתיבה וחתימה טובה.