"וישב יצחק ויחפר..."
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ד
הפרשה שלנו עוסקת במפעל חפירת הבארות של יצחק אבינו ברצועת עזה, מה שמעלה את הצורך בהתבוננות בשביל יצחק צריך כמה בארות, מה הוא יעשה עם כל המיים?
לעומת אברהם אבינו שהכניס אורחים, משום שאחז במידת החסד, יצחק בנו דווקא אחז במידת הגבורה, ולכן אנו רואים שהוא התבדל מהגוים. אבל אז באה חפירת הבארות שחושפת את זה שגם הוא עסק בהשפעה לאומות העולם, באמצעות הבארות. נכון הוא לא הכניס אורחים לבית שלו אבל כן שלח להם שפע שיוכלו לקחתו אליהם הביתה.
למעשה מי שמעורר את יצחק לחפור את הבארות אלו דווקא ההצקות שהפלישתים מציקים לו!
מבאר זאת מי השילוח כאשר הקב"ה נותן איזה כוח לאומות לשלוט על ישראל, עלינו להתבונן איזה חטא וחסרון בנו גרמו לזה לקרות, ואז ללמוד איך לחזור בתשובה בדבר זה, ואם עשינו את התיקון הנכון אזי נזכה כי "ישב רוח יזלו מים", נזכה להשתחרר מכבליהם.
יצחק אבינו מתבונן מדוע הפלישתים מציקים לו, והוא מגיע למסקנה מפתיעה, כנראה הוא צריך לחזק את מידת האהבה והנתינה, הוא מסיק זאת מתוך ההבנה שלאברהם אביו לא הציקו. לכן הוא מחליט לחפור עוד בארות מים. בארות שהוא אינו צריך אותם לעצמו, הוא רוצה להשקות את העולם במים חיים. מהלך זה מאפשר לו מצד אחד להשפיע, אך עם זאת הוא אינו נוטש את המשימה המרכזית שלו, מידת הגבורה, כי חפירת הבארות מאפשרת לו מהצד השני להמשיך לברר את עצמו מאומות העולם. כי בעוד העולם עסוק בסתימת בארות הוא אדרבה דווקא עסוק בחפירתם. זאת אומרת האירוע עזר ליצחק ללמוד ולהבין את השוני המהותי שבינו לבין שאר העולם. בשפה עכשוית אפשר לומר שאברהם היה משפיע שהוא גם חבר, ואילו יצחק היה משפיע במידת הגבורה,הטבה עם הצבת גבולות בינו לבין שאר העולם.
כעת נחשוף איזה מים יצחק אבינו חושף בבארות שחפר, איזה שפע הוא מבקש להשפיע על העולם?
הבאר הראשונה שחפר יצחק הינה כנגד ספירת הנצח. כנגד משה רבנו. ( אחרי שלושת הבארות שחפר אברהם אבינו שהיו כנגד השלשה הראשונים שהם חג"ת) מבאר מי השילוח שהבאר הזו היא כנגד התורה, באר מים חיים המשקה את העולם בדעת כי יש בורא לעולם והוא נתן לנו התורה, הפלישתים רבים על הבאר הזו, כי הם טוענים שגם להם יש אמונה בהשם וגם להם יש תורה, הלא הם קיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נח. זה גם מסתדר עם מה שידוע בחז"ל שבאר זו רומזת לבית המקדש הראשון, בית שהיו בו הרבה מלחמות עם מלכי האומות. למעשה זה נרמז בתיאור הפסוקים על הריב של הרועים. מבאר הכלי יקר, שהיה מצה ומריבה בין רועי ישראל, דהיינו בין מלכי ישראל ומלכי יהודה ולכן גם מלכי האומות נלחמו בנו.
ברבות ימי ההיסטוריה אנו רואים שהאומות טוענות שהן אף קבלו תורה ישירות מאת השם, כמו יש"ו הנוצרי או מוחמד המוסלמי שלטענתם היו נביאים מסוג משה רבנו, דהיינו נביאים שרשאים לקבל תורה ולכן אותם "נביאים" עשו שינויים בתורה, מה שלא ניתן להיעשות על פי התורה על ידי אף נביא זולת משה רבינו שקיבל תורה במסיני , באופן שלא היה ספק לאף אדם בישראל שתורה זו מהשמים היא.
הבאר השנייה שחפר יצחק נקראת שטנה והיא כנגד ספירת ההוד. כנגד אהרן הכהן. מבאר מי השילוח שזה כנגד העבודה והקורבנות שעם ישראל קיבלו על עצמם לקיים. גם עליה רבו הפלישתים, אם כי כאן בפסוקים לא מוזכרים הרועים כגורם המריבה. למה הם רבו עליה? מבאר מי השילוח, כי לטענתם גם הם עובדים את השם, גם הם יכולים להקריב קורבנות להשם, הלא ההלכה אומרת שנדרים ונדבות מקבלים מהם. באר זו רומזת לבית המקדש השני שנחרב בעוון שנאת חינם. גם כאן השנאה בתוכנו עוררה את שנאת עשיו וצאצאיו, שמה מעיד על כך "שטנה". אגב, בתלמוד מסופר מעשה קמצא ובר קמצא שהביא לחורבן, שם רוגזם של הרומאים היה על שלא קבלו מהם את הקרבן שהם שלחו להקריב בבית המקדש, שלא הסכמנו לתת להם לעבוד את ה' על ידי קרבן.
הבאר השלישית-רחובות כנגד ספירת היסוד,כנגד יוסף הצדיק. מבאר מי השילוח " היינו שבחר בסבלנות ויסורין, רצונו לומר לסבול עבור עבודת הש"י כדאיתא במדרש (בראשית רבה ס"ט,ח) יצחק חידש יסורין, ולא רבו עליה כי מיד שחפר הבאר הזאת ברחו הכל כי הם בעטו בזה". באר זו רומזת לבית המקדש השלישי שעליו לא תהיינה מחלוקות. כך גם מתואר בחז"ל שעשיו מכר ליעקב את הבכורה כי הוא לא רצה לקבל על עצמו את היסורין שצריך לסבול בשבילה. עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות חזר לארץ כדי לבנות את הבית השלישי, את רחובות.
הבאר הרביעית-באר שבע כנגד ספירת המלכות,כנגד דוד המלך ומלך המשיח. מבאר מי השילוח "רומז על עתיד כידוע, היינו כי לעתיד יחזיר הקב"ה לכל מי שסבל יסורין בעבור קדושת שמו יתברך." נשמע מדבריו שבאר זו רומזת לימים שלאחר תחיית המתים שאז יצטרפו כל מי שפעל עם אל בכל ימי ההיסטוריה ויקבלו את שכרם. מעניין שבתורה בין הבאר השלישית לרביעית מסופר על אבימלך ופמליתו שבאו ליצחק לכרות איתו ברית ולאחר שיצחק משלחם לדרכם בשלום, באים עבדיו ומספרים לו מצאנו מים. ללמדך שהמים חיים האלה כבר שייכים לשלב שלאחר השלום העולמי.
שלבים בתוך מהלך שיבת ציון- לקראת בניית הבית השלישי:
כבר דברנו מזה שמהלך שיבת ציון הינו מעין סיכום מהלך ההיסטוריה הכללי. לכן דור ראשון של שבי ציון מקביל לתקופת הבית הראשון. אלו היו אנשים כללים שויתרו על הנאות היחיד למען טובת הכלל, אבל היו בדור זה כל מיני תורות, סכסוכים עקרוניים אידיאולוגים. הדור השני התמקד בעולם הפרטי בזכויות הפרט ומימוש עצמי, בדומה לתקופת הבית השני, גם בו הרבה מריבות פנימיות אבל פחות אידיאולוגיות, גם החוצה המלחמות נהיו מול ארגוני טרור ופחות מול מדינות, סבלנו יותר משנאה ופגיעה אישית ברמה הפרטית ופחות ממלחמה עם מדינות. נכון לעכשו אנחנו הולכים ומתקרבים לרחובות, לבניית בית המקדש שעליו כבר לא יעז אף אדם לעורר מריבות.
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃ (ישעיה ב,ב-ד)