בס"ד 

מלחמת 'משיב הרוח' (חרבות ברזל) התחילה בפוגרום האיום שעשו ערביי עזה ביישובי העוטף, במשתתפי המסיבה ברעים ובחיילי צה"ל. הטבח הנורא וחטיפת היהודים והנלווים עליהם לתוככי עזה, הציבו שני יעדים מאוד חדים למדינת ישראל: שחרור כל החטופים וחיסול ארגון החמאס על ידי כיבוש כל רצועת עזה מחדש. כיבוש עזה זו משימה מורכבת, הגובה מאיתנו חיי אדם, לצערנו הרב, אבל זו משימה שצה"ל יודע לעשות ונחוש לעשות. בעניין המשימה של שחרור החטופים המצב שונה. כאן, לא רק שצה"ל חסר תוכנית עבודה ברורה, אלא שגם העם מבולבל וחלוק בשאלה, מה צריך לעשות כדי לשחררם. בנוסף ישנה שאלה גדולה מה לעשות אם קיימת התנגשות בין המטרות הללו, האם אנו צריכים לשים בעדיפות ראשונה את שחרור החטופים או את כיבוש הרצועה והשמדת חמאס? ההבנה מהי הדרך הנכונה לשחרור החטופים תשפוך לנו גם אור על השאלה השנייה, על היחס שבין השחרור לבין הכיבוש והשמדת חמאס.

פדיון שבוים - מצוה רבה

חז"ל קוראים למצווה זו, לעיסוק בפדיון או שחרור שבוים/חטופים מצוה רבה, והחיוב לעסוק בה קודם להרבה מצוות אחרות. כך כתב השו"ע על מצוה זו: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים". בשל הרגישות העצומה בעם ישראל לחיי אדם בכלל ולשבויים בפרט, מצאו להם רשעי העולם בכל הדורות מקום להתגדר בו, 'עבודה' המכבדת את בעליה ברווחים נאים, כך התגלגל הדבר שעם ישראל סבל בכל הדורות מהתופעה של חטיפת יהודים לשם כופר. בעקבות התופעה האיומה הזו, גזרו חכמי ישראל שאין פודים שבוים יותר מכדי דמיהם. הגמרא שואלת האם תקנה זו באה בשביל לא לדחוק ולהעמיס נטל כבד מידי על הציבור-דוחקא דציבורא, או שטעמה הוא, כדי שרשעי העולם לא יתלהבו ויחטפו עוד אנשים מישראל.

פדיון שבוים וניצחון המלחמה

אין זה ברור ששתי מטרות אלו עומדות האחת בניגוד לשניה, כפי שנביא בהמשך, אבל הדברים צריכים להתברר - מה נדחה מפני מה? ובכן כשעומדת בפנינו מלחמת מצוה כמו זו שאנו נתונים בה עכשיו, חיי אנשים יחידים נדחים מפניה, שאם לא כן לא היינו יכולים לשלוח חיילים לשדה הקרב, לסכן את חייהם עבור ניצוח המלחמה. כבר הקרבנו עשרות חיילים, שנהרגו בקרבות על שחרור עזה עד כה, ומי יודע מה טומן העתיד. כשאנו עסוקים בפקוח נפש לאומי אזי פקוח נפש פרטי נדחה הצידה, בין אם מדובר בחיי החיילים או החטופים. לכן, מבחינה תורנית צריך לדעת, שאסור שהמאמץ לשחרר את החטופים יפגע בניצחון על החמאס.

בין אומה ריבונית בארצה לבין הגלות

בתורה למדנו על מלחמת ארבעת המלכים בחמישה, בה נפלו בשבי אנשים מסדום ועמורה, וביניהם גם נשבה לוט בן אחיו של אברהם אבינו. אברהם לא שאל את כדרלעומר וחבורתו כמה כסף הם רוצים עבור שחרורו של לוט, הוא פשוט יצא להילחם בהם ושחרר את לוט בכוח הזרוע. דוד המלך ואנשיו מגיעים לצקלג בה שהו נשותיהם ובניהם וגילו לתדהמתם שהעיר שרופה באש וכל אנשיה נלקחו בשבי. דוד לא פנה לעמלקים לשאול אותם כמה כסף הם רוצים עבור שחרור החטופים, הוא יצא לקרב, הרג את האויבים ושחרר את כל החטופים. הדבר ברור, שכל זמן שהייתה לעם ישראל יכולת וכוח, הוא לא ניהל משא ומתן של מסכנים אלא שחרר חטופים בכוח הזרוע. 

באיזו מציאות אמרו 'אין פודים שבוים יותר מכדי דמיהם'

האם הדין שאין פודים שבויים יותר מכדי דמיהם הוא דין צדק? הוא דין מברר אמת הלכתית? שור תם משלם חצי נזק ושור מועד נזק שלם, וכיוצא בזה. אז על שבוי משלמים נזק שלם? ברור שלא! ברור שעל שבוי לא צריכים לשלם לרשע ששבה אותו שום דבר, צריך להעמיד את גונב הנפשות לדין ודינו מיתה. ברור שדין זה נתקן בזמן שאיננו בני חורין ואנו נתונים לחסדיהם של הגויים. השודדים לא יגיעו לבית הדין ואין לנו דרך להעמידם למשפט, גם אין לנו צבא שילחם בהם. אולם, גם בתוך הגלות, עדיין יש לנו איזו יכולת לעמוד על גבולות העושק דרך התקנות, וזה פשר תקנה זו.

האם אנו בני חורין בארצנו או עדיין נמצאים בגלות?

כשאנו שואלים את עצמנו מהי הדרך הנכונה לשחרר את החטופים, אנו צריכים קודם לשאול את עצמנו האם אנו בני חורין בארצנו או נמצאים בגלות. אם אנו בני חורין - ברור שההדרכה של התורה איננה לשחרר מחבלים עבור שחרור החטופים. הרי זה לתת עוד כוח למחבלים, ולסכן את הציבור שייפגע מאותם מחבלים שישוחררו, וזו פגיעה אנושה במערכת השפיטה ובהרתעה שלנו. אסור לנו להסכים גם להפוגה במלחמה, אם מצד צה"ל אין בה צורך, והיא רק מחזקת את האויבים שלנו. כשאנו בעלי הכוח, אין כל הצדקה לשלם מחיר מצידנו עבור שחרור החטופים, הרי זה בוודאי לא דין צדק. אם עדיין המחבלים לא מתחננים להחזיר לנו את החטופים, זהו סימן שהמחיר שאנו גובים מהם מצידם עדיין לא מספיק גבוה. כשהמחיר יהיה מספיק גבוה, כשהם ירגישו כבר את החרב על צווארם, אז יתאפשר לשחרר את החטופים. המשימה של ארגוני משפחות החטופים אסור לה להיות הפעלת לחץ על ממשלת ישראל. השתגענו? מישהו חושב שהממשלה לא מספיק רוצה לשחררם? הארגון הזה צריך להפעיל לחץ החוצה, על מדינות העולם שילאימו את חשבונות הבנק של ראשי החמאס - יודעי דבר אומרים שיש בהם מיליארדי דולרים - ויפעילו עליהם לחצים וסנקציות אפקטיביים. מומלץ להיות יצירתיים, אפשר אולי לחטוף את בני משפחותיהם של אותם ראשי נחש, אפשר להרעיב אותם, להציף אותם, לגבות מהם מחיר כבד שהם לא יוכלו לשלם. 

שחרור מחבלים

אפשר אולי (בספק רב) ללמד זכות על מי שבעבר תמך בשחרור מחבלים עבור חטופים, כי חשב לתומו שהם לא יחזרו לדרך הטרור. כיום זה ידוע מעל לכל ספק - שחרור מחבלים כמוהו כתמיכה בארגון טרור, אי אפשר גם להצהיר שאנו הולכים לחסל את החמאס וגם לשחרר מחבלים, זה תרתי דסתרי. בעצם המחבלים בכלא הישראלי היו אמורים להיות מוצאים להורג על פי ההלכה, כך שרק כיוון אחד יכול להיות מהכלא בו הם נתונים - רק אל הקב"ה.

נמצא, שניצוח המלחמה ושחרור החטופים אינם מתנגשים ואינם סותרים, אלא משרתים האחד את השני. רק מיטוט החמאס יביא לשיחרור החטופים. ולא רק לשיחרור החטופים הנמצאים עכשיו בעזה, אלא גם ל'שיחרורם' של כל אלו שהחמאסניקים וחבריהם מתכננים לחטוף בעתיד. העיקרון שיש ללמוד מהסוגיה בגיטין הוא, שאנו צריכים לדאוג שלא יהיה אינטרס לאויבינו לקחת בשבי אף יהודי, שהם ידעו שהמחיר שהם ישלמו על חטיפה הוא בשמים, שהוא מטורף. אם בעבר על חטיפות קודמות של אנשינו היינו כובשים את כל הרצועה ומשמידים את החמאס, לא היינו צריכים להיות בסרט האיום הזה שאנו עכשיו עוברים. אנו צריכים לעשות הכל עבור שחרור החטופים, זוהי מצוה רבה, הכל = מיטוט החמאס והשמדתו.

ביצוע הסכמים עם ארגון טרור

ראשית, ישנה בעיה מוסרית בעצם הנכונות להידבר איתם, עצם הדיבור איתם מבטא סוג של הכרה בהם, דבר שאין לו הצדקה. אנו לא יכולים גם לחתור להשמדתם וגם לדבר איתם, זה תרתי דסתרי. זה גם מחליש את החיילים שנלחמים בכל עוז להשמדתם, ובינתיים הם שומעים שאנחנו מנהלים איתם משא ומתן. מעבר לכל הטענות האלו, הניסיון מלמד שהחמאס אף פעם לא עומד בהסכמים שלו איתנו. אין סיכוי שאם יהיה כאן הסכם איתם הם יעמדו בהסכם. ברור שהם 'ימצצו לנו את המיץ', ברור שהם ידחו שוב ושוב את שחרור החטופים כדי לדחות שוב ושוב את חזרת החיילים ללחום בהם, הלא זוהי מטרתם לגרום לנו להפסיק את המלחמה בהם. כשאנו כבר יודעים שמדובר בחלאות אדם, בוודאי שהם לא יכבדו הסכמים! למה לחשוב שמי שמסוגל לשרוף תינוקות בתנורים, לאנוס נרצחות, ולאכול איברים של נרצחים - פתאום יעמוד בהסכמים איתנו? הסכם עם החמאס לא רק שאינו מוסרי ונוגד את מטרת המלחמה שלנו בהם, הוא גם לא שווה את הנייר שהוא חתום עליו.

לסיכום, לא רק שניצחון המלחמה חשוב יותר ודוחה את שחרור החטופים, זו גם הדרך הטובה ביותר לזכות לראות את החטופים בחיים. במקביל ללחימה בנאצים החדשים אנו צריכים להפעיל לחצים שיגרמו להם להזדרז לשחרר את החטופים כל עוד רוחם בם.

• < קודם
• הבא >