בס"ד
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;..
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.
בפשיטות המצוה היא על כל ישראלי שיש לו קרקע ובה עצים משבעת המינים, להעלות ולהביא את הפירות הראשונים שגדלו לו בעצי השדה בטנא לבית המקדש אל הכהנים. התקופה המיועדת להבאת הביכורים הינה בין חג השבועות לחג הסוכות. הבאת הביכורים היתה אירוע המוני וססגוני מאוד, המלווה בשירים ומחולות. מביאי הביכורים היו נותנים את הטנא לכהן והוא היה מניחו לפני המזבח.
לאחר מכן היו הכהן והישראלי מניפים את הטנא. שם היה הישראלי אומר את הנוסח המובא בפרשתנו, " ארמי אובד אבי" בו היה מודה להשם שהביאנו אל הארץ ונתן לנו את כל הטוב.
ברצוני לנסות להבין את המשמעות של הבאת הביכורים, של הנחתם בטנא, ושל הנחת הטנא בחצר בית המקדש. מה מבטאים הפירות הראשונים? מה מבטא הטנא? מה מבטאת הנחתו המקדש? מה ענין "וענית ואמרת"?
בס״ד לפרשת כי תבוא התשע״ח
משה רבינו אומר זאת לעם ישראל לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר , לאחר שמדבר איתם על כריתת ברית מחודשת עם השם, ומקריא להם את הברכה והקללה.
מה הוא רוצה לומר פה?
להוכיח את ישראל שעד כה לא באמת רצו לדעת את דבר השם?
או להיפך, לסנגר עלינו שבעצם השם לא נתן לנו זאת?
מה השתנה בזמן הזה שכן יש לישראל לב לדעת עיניים לראות ואזנים לשמוע?
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: (דברים כו,יא)
בס״ד לפרשת כי תבוא התשע״ז
פסוק זה מסיים את פרשיית הביכורים שבפרשת כי תבוא. לפניו מובא הנוסח שאותו היו אומרים עולי הרגל בהבאת הביכורים לבית המקדש.
פרשני המקרא עסקו בשאלה: האם השם מצווה עלינו כאן לשמוח? האם בכלל שייך לצוות על השמחה? או שהפסוק מתאר מציאות, קרי אם תביא את הביכורים לבית המקדש כמצוות התורה- תזכה להשיג את השמחה?
שאלה שניה, מדוע נכנסו לכאן הלוי והגר אשר בשעריך, הלא מדובר כאן בביכורים שמהם לא מרווחים הלווים והגרים כלום?
בס"ד לפרשת כי תבוא שנת תשוע"ה
במצות ביכורים התחייב עם ישראל רק לאחר שכבש את הארץ וחילקה בין השבטים. זה נלמד ממאמר הכתוב ״ וירשתה וישבת בה״. מי שאין לו קרקע בארץ גם פטור מהמצוה, וגם מי שיש לו קרקע אבל אין לו עצי פרי משבעת המינים- גם הוא פטור ממצות הביכורים.
אז למה רק החקלאים מצווים בהבאת ביכורים? ורק אלו שגרים בארץ ישראל ורק אותם שמגדלים 7 המינים?
הכלל הוא: שכגודל יכולת ההרס והחורבן כך גם יכולת התיקון והבניין.
בס"ד אלול התשע"ה
מובא בתורה בפרשת כי תבוא:
{א} וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
{ב} וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
{ג} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹ-וָ-ה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: (דברים כו, א)
כיצד אומר משה לבני ישראל היום הזה השם אלוהיך מצווך, וכי עד אז לא היו מצווים? הרי משה מדבר אל ישראל ארבעים שנה אחרי מעמד הר סיני בו קיבלנו התורה?
אומרת התורה:
{טז} הַיּוֹם הַזֶּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
תשובת רש״י:
היום הזה ה' אלהיך מצוך. בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם: (רש"י)
רש״י כאן עונה בדרך חסידית, השם מחדש בכל יום את עולמו, את נשמתנו וכך גם מדריכנו משה רבינו להתייחס לתורה. ואם בכל יום תהיה התורה חדשה בעיננו גם נוכל לעשות את המצוות בכל נפשנו ובכל מאודנו.
בפרשת הביכורים, מופיע נוסח מקרא ביכורים, אותו צריך לומר כל מביא ביכורים לבית המקדש. מופיע בו פסוק הנראה תמוה:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.(דברים כו,ה)
השאלה מה פרוש ארמי אובד אבי, מיהו הארמי עליו מדבר הפסוק? מה פרוש המילה אובד? ולמה אובד בזמן הווה הרי מדובר על העבר?
והָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.(דברים כו,א)
כך פותחת פרשת כי תבוא את פרשת הביכורים החביבה והנכספת.
חז״ל אומרים כל מקום שנאמר בתורה "והיה"- לשון שמחה. לעומת זאת כאשר נאמר "ויהי"- על פי רוב מורה על צער.
צריך להתבוננן למה "והיה" ענינו שמחה לעומת "ויהי" שאינו כן?
"היה" זה בעבר, "יהי" בזמן עתיד. "והיה" נהפך מעבר לעתיד. "ויהי" נהפך מעתיד לעבר.
ושמעתי ממו״ר הרב שרקי בשם הרצי״ה, שבעבר כשלעצמו יש צער, כי את הנעשה אין להשיב, ולא כל הנעשה היה בחכמה בינה ודעת. לכן המחשבה על העבר מביאה פעמים רבות צער לאדם, לעומת זאת העתיד פתוח לפנינו, אנו חולמים ומייחלים שנגשים את החלומות. אולי יש חששות מהעתיד אבל לא צער וחרטה.