בס"ד אלול התשע"ה
מובא בתורה בפרשת כי תבוא:
{א} וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
{ב} וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
{ג} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹ-וָ-ה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: (דברים כו, א)
כיצד אומר משה לבני ישראל היום הזה השם אלוהיך מצווך, וכי עד אז לא היו מצווים? הרי משה מדבר אל ישראל ארבעים שנה אחרי מעמד הר סיני בו קיבלנו התורה?
אומרת התורה:
{טז} הַיּוֹם הַזֶּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
תשובת רש״י:
היום הזה ה' אלהיך מצוך. בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם: (רש"י)
רש״י כאן עונה בדרך חסידית, השם מחדש בכל יום את עולמו, את נשמתנו וכך גם מדריכנו משה רבינו להתייחס לתורה. ואם בכל יום תהיה התורה חדשה בעיננו גם נוכל לעשות את המצוות בכל נפשנו ובכל מאודנו.
בפרשת הביכורים, מופיע נוסח מקרא ביכורים, אותו צריך לומר כל מביא ביכורים לבית המקדש. מופיע בו פסוק הנראה תמוה:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.(דברים כו,ה)
השאלה מה פרוש ארמי אובד אבי, מיהו הארמי עליו מדבר הפסוק? מה פרוש המילה אובד? ולמה אובד בזמן הווה הרי מדובר על העבר?
והָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.(דברים כו,א)
כך פותחת פרשת כי תבוא את פרשת הביכורים החביבה והנכספת.
חז״ל אומרים כל מקום שנאמר בתורה "והיה"- לשון שמחה. לעומת זאת כאשר נאמר "ויהי"- על פי רוב מורה על צער.
צריך להתבוננן למה "והיה" ענינו שמחה לעומת "ויהי" שאינו כן?
"היה" זה בעבר, "יהי" בזמן עתיד. "והיה" נהפך מעבר לעתיד. "ויהי" נהפך מעתיד לעבר.
ושמעתי ממו״ר הרב שרקי בשם הרצי״ה, שבעבר כשלעצמו יש צער, כי את הנעשה אין להשיב, ולא כל הנעשה היה בחכמה בינה ודעת. לכן המחשבה על העבר מביאה פעמים רבות צער לאדם, לעומת זאת העתיד פתוח לפנינו, אנו חולמים ומייחלים שנגשים את החלומות. אולי יש חששות מהעתיד אבל לא צער וחרטה.