הפטרת שוש אשיש-הפטרת נצבים, שביעית דנחמתא, פרק סא,י- סג,ט
בס"ד
כך פותחת ההפטרה:
שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽי-הוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽא-לֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃
כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃
וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְ-הוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃
וְהָיִ֛יתְ עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְ-הוָ֑ה וצנוף [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱ-לֹהָֽיִךְ׃
לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְ-הוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃
כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱ-לֹהָֽיִךְ׃
בחלקה הראשון מתארת הנבואה את שיאה של הנחמה, ולא בכדי הינה האחרונה בשבע הפטרות הנחמה. לאחר הפטרת קומי אורי המביאה את הנחמה ביחסינו אל ה’ בתיאור "ועמך כולם צדיקים", במודל של מלך/עבדים או אב/בנים, כאן הנביא חוזר למודל הבעל/אישה בתיאור הקשר שביננו לבינו. הפלא הגדול שהיחס הוא בחור/בתולה, למרות כל מערכת היחסים שעברנו כבר, כיצד נחזור לימי הנעורים?
בס"ד לפרשת נצבים התשע"ט
בפרשת ניצבים מסופר לנו על הברית שמשה רבנו ביום מותו כרת בין ישראל לבין הקב" ה .
לשם מה נועדה ברית זו? למה צריך ברית חדשה, אחרי שכבר נכרתה ברית בהר סיני, מה מיוחד בה מכל שאר הבריתות? מדוע משה רבנו מתחיל בדבריו בלשון רבים ולבסוף עובר ללשון יחיד? מה הכוונה בדבריו "למען הקים אתך היום לו לעם" ?
בס״ד לפרשת נצבים/וילך התשע״ז
מובא בפרשית התשובה והגאולה:
{א} וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
{ב} וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
{ג} וְשָׁב יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
הרבה מהפרשנים התקשו בהבנת פסוק זה, ראשית מדוע אומר משה רבינו "ושב" ולא "והשיב", הלא זה פועל יוצא, ולא מתאים בנין קל? מה צריך שהשם ישיב אחר שהאדם שב בעצמו? ומדוע אומר בפסוק פעמיים ושב?
בס"ד לפרשת נצבים שנת תשוע"ה
בפרשת נצבים מתוארת ברית שמשה רבינו כרת בין ישראל לבין הקב״ה.
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת : כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹ-הֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: