בס"ד
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ב
תורתנו הקדושה לא מספרת הרבה על יצחק אבינו, אבל מהמועט שכן נכתב עולה לנו תמונה של עובד ה', של עולה תמימה, אדם מיוחד במינו. אדם שתפילתו מתקבלת בשמים וברכתו מתקיימת בארץ. התורה מעידה שאהב את רבקה אשתו(לא הרבה זכו שהתורה תעיד עליהם כך),ואפילו את עשו בנו שלא הלך בדרך טובה אהב ורצה לקרב ולברך. מחד הוא לא עסק בגדולות, הוא לא ערך מלחמות, הוא היה עובד אדמה וחופר בארות, ודוקא בעיסוקו בעבודת האדמה התגלתה השגחה אלוהית מופלאה, יצחק היה פוגש את הקב"ה בשדה: בעבודתו בשדה ובתפילת המנחה שהיה מתפלל בשדה, ויצא יצחק לשוח בשדה.
לכאורה היה אדם חלש שברח מהתמודדויות כשהפלישתים סתמו את הבארות שחפר, אבל הזהר הקדוש דוקא מיחס לו את מידת הגבורה, מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'. זֶה יִצְחָק.(זהר תולדות קלה,ע"א). באמת צריך להתבונן כיצד יצחק ביטא את מידת הגבורה?
בס"ד
פרשת תולדות התשפ"א
רבקה מתחננת ליעקב בנה שישתף איתה פעולה ויביא אוכל ליצחק אביו על מנת שיקבל את הברכה שיצחק מתכנן לתת לעשיו אחיו. יעקב בקושי מסכים להשתתף במלאכה אבל יש לה בעיה, יעקב איש חלק ועשיו איש שעיר. אם יצחק ימשש את יעקב הוא מיד ירגיש שהוא איננו עשיו ועלולה להגיע קללה במקום ברכה. הפתרון שהיא מצאה אלו בגדי עשיו שאיתה בבית. וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן.[1]
בס"ד לפרשת תולדות התש"פ
כשאנו מתבוננים על דמות אבות האומה, קל לנו להתאהב באברהם אבינו, האדם הגדול בענקים. מי שחלם לתקן את כל העולם. להביא לו את בשורת אמונת היחוד, את חיי המוסר והצדק. גם אנו יכולים להתאהב ביעקב אבינו. הוא הצליח להתמודד מול כל הרשעים שסבבו אותו. הקים משפחה לתפארת, והיה בחיר האבות.
אבל מה אנו לוקחים מיצחק אבינו? לכאורה הוא היה ותרן פסיבי. נתן לכולם מסביבו לנהל לו את החיים. בעקדה, בבחירת אשתו, בהצקת הפלישתים שסתמו לו הבארות וגם גרשו אותו מגוש קטיף. רצה לברך את עשיו? בא יעקב בשליחות אימו ולקח את ברכתו.