בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ד - הדודאים נתנו ריח.

סיפור הדודאים בפרשה:

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל־לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה תְּנִי־נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ׃ 

וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת־דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ׃ 

וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׃ 

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל־לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי׃

זה נראה שמציאת הדודאים בשדה מזכה את לאה בקלף, ואז כאשר רחל  מבקשת ממנה לקבל מהדודאים היא מחליטה להחליף קלף על קלף יותר חזק, לילה עם יעקב בעלה, ואכן זה היה הקלף הנכון, והיא נפקדה בבן החמישי ביששכר ואחריו בבן השישי בזבולון. חז"ל מציינים עוד רווח שלה, היא זכתה להקבר יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה. אם התורה מספרת לנו סיפור זה היא רוצה שנלמד ממנו לימוד לדורות. 

בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ג

אחד הצלילים העולה מועידת האקלים שהתקיימה לאחרונה בשארם א-שיח, הוא שהאנושות פושעת בתפקידה לשמור על הכדור. על פי הסרט המוקרן שם העולם הולך לקראת איבוד האיזונים האקולוגים שלו, יותר בצורות, יותר שטפונות, יותר סופות, התחממות הכדור, נמיסת הקרחונים, עלית מפלס הימים ואולי עוד כמה דברים מפחידים.

צליל נוסף שעולה מכהני האקלים, שבעצם העולם היה יכול להיות ממש מושלם אילולא היה מצוי בו האדם. פעם לפני שאנשי האקלים נהיו כהנים, הם דווקא דגלו בחיי טבע מרעיונות של פרמקלצ'ר וכיוצא בזה ועד חיי כפר או חווה. התפיסות שהם קידמו היו אלו שמנסות להרחיב את נקודות המפגש בין האדם והטבע.
אולם ראה זה פלא, כאשר הם נהפכו לכהנים החלו לדבר דוקא על חזון העיור של בני האדם, הם מבקשים לרכז את האנשים במגדלים כמה שיותר גבוהים, כדי שיתפסו פחות שטח במרחבים הטבעיים. צצו אפילו כהנים שהרהיבו עוז לדבר על ההתרבות והילודה האנושית כצרה שצריך לצמצמה. לצורך כך הם טורחים מידי פעם להתריע בפני העולם שכשהעולם יגיע לכך וכך בני אדם,כדור הארץ לא יוכל לספק את כל האוכל הנדרש ומליונים ימותו ברעב. תמצית הענין הוא שהאדם הוא הגורם המפריע לשלום העולם, וגורם מפריע צריך לסלק או לפחות לצמצם. לא פלא הוא בעיני שהמדינות בעלות האוכלוסין הכי גדול בעולם (הודו וסין) לא השתתפו בועידת האקלים, כי אם יש כאן מאבק בין האקלים לבין טובת האנשים, הן בצד של האנשים.

האם לא-ל שברא את העולם וגם את האדם, גם יש מה לומר בענין?

בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ב

בפשטות השם נותן מתנות לכל אחד כפי ההשתדלות וההכנה שלו. הוא נותן חכמה ונבואה לחכמים ונותן נבואה למי שהכינו עצמם לכך, למי שמתקן את מידותיו ובמיוחד את מידת הגבורה והענוה. נוסף לזה גם אדם שיש לו ייעוד מיוחד, או שעה שצריכה לכך משפר את סיכויו לקבל נבואה. ואף המקום גורם לליכולת קבלת הנבואה.

בס"ד לפרשת ויצא התשפ"א

יעקב אבינו ביציאתו מארץ ישראל לחרן, פוגע במקום( מקום מיוחד למפגש עם השכינה-הר המוריה או בית אל כפשט הכתוב), מתפלל והולך לישון לא לפני שמניח אבן או שנים עשר אבנים מראשותיו. ואז זוכה לחלום נבואי, לחלום הסולם: וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. ^[1] חלום זה מעורר הרבה מחשבות ושאלות, ביניהן מה מבטא סולם זה ומיהם המלאכים הנעים עליו? אולם אני רוצה להתמקד הפעם בשאלה אחת, מדוע הוא רואה מלאכים עולים ורק אז יורדים ולא להיפך, הלא המלאכים תחנת המוצא שלהם היא בשמים והיינו מצפים שקודם ירדו ורק אז יעלו? דרך שאלה זו גם נוכל לקבל מענה לשאלות האחרות.

בס"ד לפרשת ויצא התש"פ
יעקב אבינו חשב להתחתן עם רחל. משמים גלגלו לו את לבן הרמאי שיחליף לו את רחל בלאה אחותה ובעצם גלגלו לו שתי נשים."כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (מגילת רות)
נשאלת השאלה: למה היה צריך להיות כך? הלא בכל ההיסטוריה אנו עם ישראל, מתמודדים עם נספחיו של הסיבוך.  רחל קנאה בלאה אחותה ומתח שרר בין השתים. בהמשך הופיעו המריבות שבין יוסף בנה של רחל לאחיו בני לאה. והגלות למצריים שבאה בעקבות כך. ולמעשה כל ההיסטוריה שלנו מלווה במריבות שבין שני הכוחות האלו באומה. כך שאול המלך שבא מרחל מקנא בדוד צאצאה של לאה.  הקנאה הזו משאירה באומה מאבקי כוחות.  בהמשך מרד שבע בן בכרי בדוד המלך. ומרד ירבעם ( בית רחל) בן נבט במלכות רחבעם המלך( בית דוד). ולא נעצר פה, כל ההיסטוריה אנו חווים את מאבקי הכוח בתוך האומה. למשל המתח בין בית שמאי ובית הלל. אז למה צריך את המאבקים האלו?
מה המטרה? למה אי אפשר היה משהו הרבה יותר רגוע?

בס״ד לפרשת ויצא התשע״ט

 וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה: {ב} וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: {ג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:

הפסוקים מציינים את הרקע להתעוררות יעקב אבינו לשוב לארץ. וזאת לאחר כעשרים שנה בבית לבן ולידת 12 ילדים מארבעת נשותיו. 

שאלה ראשונה, מהפסוקים משמע שיעקב לא שב לארץ  עד שלא שמע במפורש מאת השם לשוב לארץ, אז מה התועלת בזה ששמע את בני לבן מלכלכים עליו  וראה את פני לבן שהשתנו?

ועוד מה טוענים בני לבן, מה ההבדל בין כל אשר לאבינו שיעקב לקח לבין מאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה? וכיצד אפשר בכלל לטעון שיעקב לקח את כל אשר לאבינו, וכי לא נשאר ללבן כלום?

שאלה שלישית מדוע דוקא עכשיו זוכה יעקב לקבל נבואה ישירה מאת השם בהקיץ ולא בחלום הלילה כמו נבואותיו עד כאן? 

בס"ד לפרשת ויצא התשע"ח

האם האדם הינו באמת בעל חופש בחירה?

האם אדם יכול להזיק לחברו מבלי שבשמים כך נגזר?

ואם כך נגזר, אזי כיצד מותר לניזק לתבוע את המזיק?

ואם נראה שהכל בא לנו משמים, האם המזיק לא ייתן דין וחשבון, שהלא כך משמים נגזר?

האם כל הנעשה כאן בעולם, נעשה בהשגחת השם יתברך?

הנה שתי קליפות מרכזיות יש בעולם, קליפת ישמעאל וקליפת עשיו: קליפה פרושה סוג של בלבול/קלקול בדעות של בני אדם ועלינו לקלף אותה מהפרי, לבטל אותה. 

קליפת ישמעאל- טוענת שהקב״ה אכן רם על על גוים, אבל איננו משגיח על כל התחתונים. אם ביטלת את ההשגחה של ה׳ בעולם, למעשה הפקרת את העולם. לכן ישמעאל היה פרא אדם , ידו בכל ויד כל בו. 

קליפת עשיו- כביכול כפירה פחותה משל ישמעאל אבל מסוכנת יותר. הוא מאמין שאכן השם משגיח בעולם על כל היצורים, אולם אין משמעות למעשי האדם על התנהלות העולם.

בס"ד                 עש"ק פרשת ויצא התשע"ז

יעקב אבינו חלם על סולם המחבר שמים וארץ. גם רבה בר בר חנה חיפש את נקודת ההשקה שביניהם. מה הם באמת חיפשו, על מה הם חלמו?

בתלמוד במסכת בבא בתרא דף עד, מובאים מספר סיפורים "מוזרים" המכונים אגדות רבה בר בר חנה, בתוך מעשיות אלו טמן רבה מסרים עמוקים, הנמצאים ברומו של עולם, הנה אחד מהם:

אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה אמינא ליה איכא גנבי הכא אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטר עד למחר הכא ומשכחת לה. 

בס"ד     לפרשת ויצא שנת תשוע"ה

כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

מה הכוונה נדר לאמור, מה קשור לאמר אל הנדר?

למה מתנה יעקב תנאי אם יהיה השם עימו והלא השם הבטיחו שיהיה עמו?

ועוד כיצד הוא אומר וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: וכי יש לו ספקות באמונה?!

בטח הבורח לא מגיד שהוא בורח ומה בא לחדש כאן הפסוק?

מסופר בפרשת ויצא שיעקב אבינו לאחר כעשרים שנה של חיים בבית לבן, נשיאת נשותיו והקמת המשפחה המפוארת מחליט לחזור חזרה לארץ. ללבן חותנו הוא לא מספר על יציאתו המתוכננת. 

{כ}  וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא:

השאלה כאמור למה הפסוק אומר שיעקב לא מספר שהוא בורח? הרי ברור שכל בורח לא מספר.  

האם ישנה הדרכה בתורה כיצד נוכל לחיות יותר בקלות בלא להישבר או להישחק ? האם חיי המקטרים באמת יותר קשים מחיי השמחים בחלקם?

כדאי לשם כך להתבונן באישיותו של יעקב אבינו ובהנהגת חייו. יעקב אבינו כאשר מתעורר מחלומו חלום הסולם, מקבל כוחות חיים מחודשים וכשיוצא לדרכו אומרת התורה:

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.(בראשית כט, א)

הוא נושא את רגליו במקום שרגליו ישאו אותו, וצריך להבין את זה. ואין נכון לומר שהתורה אחזה בלשון ספרותית ותו לא. כי פעמים רבות התורה מתארת הליכה של אנשים וכותבת סתם וילך, לכן פשוט שכוונת התורה לומר שרגליו נעשו לו קלות. 

האזנה לשעור

מובא בפרשת ויצא סיפור חלומו של יעקב אבינו עת עמד לצאת מהארץ בבורחו מעשו, וכך נאמר:

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  יג וְהִנֵּה יְ-ה-וָ-ה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵא-לֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.  טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

יעקב אבינו מתחיל בחלום ומסיים בנבואה. אפשר לומר שחלומו הכשיר אותו לקבלת הנבואה מאת ה׳. אדם שחולם לחבר שמים וארץ, יכול לזכות לכך שה׳ יתגלה אליו. ואז באמת הוא רואה את חיבור שמים וארץ. חכמינו אומרים לנו כלל אצל הקב״ה בשונה מעולם הגשם. בעולם הגשם כלי ריקן יכול להתמלא וכלי מלא לא. אצל ה׳ כלי מלא מחזיק וכלי ריקן לא.

בפרשת ויצא אנו נפגשים עם נשואי יעקב אבינו לרחל וללאה, ללאה נולדים ילדים בזה אחר זה ולרחל אין. הנסיון לרחל ממש קשה, הרי בעבורה עבד יעקב את לבן פעמיים במשך שבע שנים, עליה חלם ואותה אהב מכל. חז״ל מספרים לנו שיעקב אבינו סיכם עם רחל על סימנים מסוימים, על פיהם הוא יוכל לדעת שלבן לא מרמה אותו בליל החופה. והנה רחל רואה שחששותיהם מתממשים מול עיניה. לבן אביה מכין לקראת החתונה את אחותה לאה.

מה עבר עליה באותו זמן? שבע שנים! היא מחכה ליום הנכסף, ועכשיו הכל משתבש. ואז רחל מחליטה החלטה מצמררת מבחינתה, היא שמה את כל כעסה בצד, ניגשת בשקט ללאה אחותה ומגלה לה את הסימנים שעשתה עם יעקב, היא מרחמת על לאה, ולא רוצה לראות אותה מתבזה בצורה כזו. כמובן שלמחרת בבוקר יעקב אבינו התווכח עם לבן קשות, קיבל על עצמו את הדין והסכים לעבוד שבע שנים נוספות עבור נשואיו עם רחל. אגב אותם הוא כבר עבד לאחר החתונה עם רחל, אשר נערכה בתום שבעת ימי המשתה והשמחה של נשואיו עם לאה. 

על רקע הדברים אנו יכולים להבין את גודל התסכול של רחל שלא זוכה בינתיים לבנים. 

וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.(בראשית ל א)

אין ספק שהיא עברה נסיון גדול כאן, אנו שומעים בדבריה חוץ מהקנאה גם טענה כלפי יעקב בעלה שאולי לא מתפלל מספיק עבורה שתיפקד בבנים. 

אבל יעקב אבינו מחזיר את הכדור לצד של רחל, אם השם מנע ממך פרי בטן ולא ממני,למרות שאני מתפלל עליך, ישנה איזו חסימה הנובעת ממך, ומונעת את הריונך. (הכלי יקר על הפסוק)

מה היתה החסימה וכיצד רחל הסירה את החסימה?

חז״ל אומרים שמידת הקנאה יצרה לרחל את החסימה.