בס"ד לפרשת יישלח התש"פ
מדוע יעקב אבינו כך משפיל את עצמו ומתחנן לעשיו, שולח לו מתנות, מנסה למצוא חן, משתחווה אליו שבע פעמים. השאלה נשאלת משלושה פנים
- 1מצד שהשם הבטיח לו שישמור אותו בדרכו. מה יש לו לירא?
- 2מצד שהוא כבר ניצח את שרו של עשיו, אז אם המלאך לא יכול היה ליעקב בטח שעשיו עצמו לא היה יכול לנצחו,
- 3מצד שהחנופה מידה מגונה ביותר ויעקב הוא איש האמת הפך החנופה ?
בס״ד לפרשת וישלח התשע״ט
תיקון החנופה ומידת הסבלנות של יעקב אבינו. סבלנות זו נראה שהולכת ונמשכת לכל אורך ההיסטוריה עד לביאת המשיח בב״א.
בפרשת השבוע מסופר על חזרת יעקב לארץ ועל המפגש שלו עם עשיו אחיו. בהמשך על סיפור דינה ושכם ועל מעשה התרמית שעושים בני יעקב לאנשי שכם שמסתיים בהריגת כל גברי שכם בידי שמעון ולוי.
במפגש עם עשיו, יעקב נוהג (לפחות לכאורה) בחנפנות מדהימה. ובין השאר אומר לעשיו:
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
והוא פלא גדול כיצד יעקב איש תם, בחיר האבות ואיש האמת, כך משפיל עצמו ומתחנחן לעשיו הרשע. ועוד פלא שמיד בתום המפגש עם עשיו, לאחר שיעקב מתחנן לעשיו שיואיל לקחת ממנו את המתנות ואומר:
קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:
יעקב מתנתק בצורה מאוד קיצונית מעשיו ומדרך החנופה שנהג בה אך לפני רגע כלפי עשיו.
ובעקבות דברי עשיו:
וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:
עונה לו יעקב:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן:
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:
בס״ד. לפרשת וישלח שנת התשע״ז
בפרשתנו אנו מלווים את יעקב אבינו בשובו לארץ ישראל לאחר הגלות הארוכה בבית לבן. יעקב שולח להודיע לעשיו אחיו שהוא חוזר לארץ, מבקש לקבל מעשיו אחיו ״הסכמה״ לשיבת ציון. מבקש את אישור האו״ם להקמת המדינה. יעקב לא רוצה להיכנס לארץ בהיחבא, אבל מצד שני הוא חושש מהמפגש עם עשיו, והוא נערך אליו בשלושה דרכים: שולח לעשיו דורון, מתפלל ומתכונן למלחמה.
אומרת התורה:
{ח} וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: ובהמשך כשמתפלל לה׳ שיצילהו אומר גם:
{יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
למה בכלל היה ירא?
מה ההבדל בין וַיִּירָא לבין וַיֵּצֶר?
בכל אופן מה פשרה של יראה זו?
ראשית חשוב להקדים ולברר את ההבדל בין פחד ליראה?
בס״ד עש״ק פרשת וישלח שנת תשוע״ה
בפרשתנו אנו פוגשים בסיפור קשה ורב עלילות.
ראשית הסיפור מתחיל בתאוות שכם בן חמור לדינה בת יעקב. הוא חושק בה ומחפש דרך להשיג אותה. לצורך כך מארגנים לבנות שכם טיול ושלל פעילויות אווטדור בסביבת מחנה יעקב, אשר חונה ממזרח לעיר שכם. דינה יוצאת לראות את הבנות ומצטרפת לפעילות. הבנות מושכות אותה לאט לאט לתוך העיר שכם, ושם כבר היתה הדרך קצרה לשכם לתפוס אותה. וישכב אתה ויענה. אבל הוא לא מסתפק בזה, עכשיו הוא רוצה לשאתה לאישה, לצורך כך חמור אביו יוצא לדבר עם יעקב. יעקב משום כבוד המשפחה מעדיף לחכות לבניו שיחזרו מן השדה והם ידברו עם שכם, כשמגיעים הבנים מן השדה הם מנהלים בעורמה רבה את המשא ומתן עם חמור. ומה הערמה?