בפרשת וישלח המספרת על חזרת יעקב אבינו לארץ. מתוארת פגישת יעקב ועשיו אחיו. יעקב אבינו ירא מהפגישה ונערך אליה בדרכים שונות.
בין השאר הוא פונה בתפילה להשם ומבקש :
{יא} קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
{יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
{יג} וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
פשט הדבר הינו שיעקב אומר לקב״ה, כל החסדים שעשית עמדי גדולים לעין ערוך מזכויותיי. ״לא הייתי ראוי לכל אותם החסדים״ אומר הספורנו.
כך מבשר השם ליעקב כאשר הוא חוזר לבית אל לאחר שנות נדודיו, וכך אומר:
{י} וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (בראשית לה,י)
וכבר שרו של עשיו לאחר האבקותו עם יעקב מבשר לו על השינוי בשמו.
מה מבטא שינוי השם? ולמה למרות שהשם שינה את שמו, אנו רואים שה׳ שב לקראותו יעקב שנים אחר כך עת נגלה אליו במראות הלילה בבאר שבע, כאשר היה בדרכו למצרים לראות את יוסף:
א וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. ג וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. ד אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. (בראשית מו א-ד).
התלמוד במסכת ברכות מבאר את השינוי שהשם לא עקר את השם יעקב אלה רק הוסיף לו השם ישראל.
ולמה אצל אברהם נעקר שמו הראשון אברם לגמרי ויעקב לא?
מעשי אונס לצערנו מלוים את האנושות מאז אונס דינה ועד היום.
מה דינו של האונס נערה? מה ההצדקה להרוג את כל העיר שכם?
יעקב אבינו כאן לאחר המעשה מבקר את מעשיהם, ולפני מותו ׳מקלל ׳את שמעון ולוי ואומר:
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
אבל קשה עליו כי בפרשת וישלח לאחר ששכם עינה את דינה מסופר כך.
וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. (בראשית לד, ה).
אז למה אתה כועס עליהם, אתה שמעת על הנבלה והחרשת עד בוא ילדיך, יכולת להשתתף בקבלת ההחלטות, אבל נתת להם לנהל את הענינים. למה לא מנעת אותם מלבצע את מזימתם? ועוד שמלשון הפסוק משמע שכל הבנים היו שותפים לעניין, כמו שנאמר:
וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם: (שם יג) אז למה לא כעסת על כולם, למה רק על שמעון ולוי?