בס"ד לפרשת מקץ ושבת חנוכה שנת התשע"ז.
לאט לאט נחשפת לעינינו דמותו האצילית של יוסף הצדיק. אדם שלא רק שסלח לאחיו על פשע איום שעוללו לו, גם פעל בחוכמה ובעורמה כדי שאף האחים שלו יוכלו לסלוח לעצמם על קלקולם ויוכלו להביט לו בפנים.
אמנם בצעירותו אומר עליו הכתוב ״ויבא יוסף את דיבתם אל אביהם״, ויש בזה איזה פגם, אך אפילו אז אנו חייבים לומר שיוסף פעל ממניעים חיוביים, הוא חשב שאחיו נוהגים שלא כשורה וציפה שיעקב אבינו יוכיחם. הראיה לכך שבהמשך הוא נענה למשימה ללכת ולראות את שלום אחיו, והוא ביצע המשימה מעל ומעבר למצופה. ככלל בכל המשך חייו אנו רואים עד כמה גדולה אהבתו לאחיו.
השתלמות בפתרון חלומות מפי יוסף הצדיק
בס"ד עש"ק פרשת מקץ שנת תשוע"ה
חז"ל מלמדים אותנו: החלומות הולכים מחד אחר הפותר, ומאידך הפותר צריך לחשוף את הגנוז בחלום עצמו כדי שפתרונו יהיה אמיתי.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: בוְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: ה וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: ז וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:
לימוד ראשון:
אומר יוסף: האלוהים יענה את שלום פרעה. הפתרונים לאלוהים. אני לא הפותר. האתגר שלי הוא לשמוע מה השם יגלה לי. הדרך לפתרון חלומות מתחילה בענווה, בהתבטלות לאין סוף.
התורה בפרשת מקץ מספרת לנו על יוסף כשהוא כבר המשביר לכל ארץ מצרים, ואחיו באים למצרים לשבור אוכל. יוסף קורא להם מרגלים ואוסר אותם:
וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: {ב} וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: {ג} וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם: {ד} וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן: {ה} וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {ו} וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: {ז} וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל: {ח} וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: {ט} וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: {י} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל: {יא} כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים: {יב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת: {יג} וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ: {יד} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם: {טו} בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:
אז למה הוא ככה מתעלל בהם?
פרעה חולם חלום ואין פותר אותו לפרעה. אז נזכר שר המשקים ביוסף ובפתרון החלומות שפתר להם. והוא אומר לפרעה כך:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה: אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה.
למדו מכאן חז״ל כלל: שהחלומות הולכים אחר פתרונם. כך מובא בברכות נה:
דא''ר אלעזר מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר {בראשית מא-יג} ויהי כאשר פתר לנו כן היה .אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמיה שנאמר {בראשית מא-יב} איש כחלומו פתר {בראשית מ-טז}
כוונת רבא שאכן החלומות הולכים אחר הפה אם הוא פותר באמת מעין החלום שחלם.
התלמוד בהמשך הסוגיא מספר לנו מעשה בבר הדיא שהיה פותר חלומות, ולמי שהיה נותן לו כסף היה פותר לטובה ומי שלא נתן לו היה פותר לרעה. אביי כשהיה מספר לו חלום היה פותר לו לטובה כי היה נותן לו כסף, ולרבא פתר לרעה כי לא שילם לו. הרבה אסונות עברו על רבא בעקבות פתרון חלומותיו לרעה. יום אחד נפל לבר הדיא ספר והרימו רבא. מצא בו כתוב שכל החלומות הולכים אחר הפה. רבא כעס מאוד על בר הדיא שפתר לו את חלומותיו לרעה וקללו שימסר למלכות וכך היה.
אם כן אנו רואים להדיא שבר הדיא השפיע בפתרונותיו על עתיד חיי רבא.
כיצד זה יכול אדם זר לקבוע ולהחליט לנו מה יהיה עתידנו?
מובא במדרש רבא בראשית פט, ג:
(תהלים מ) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף.
ולא פנה אל רהבים, על ידי שאמר לשר המשקים: זכרתני והזכרתני, ניתוסף לו שתי שנים. (עד כאן ).
והתפלאו על דברי המדרש פרשנים שונים. כיצד הוא דורש את הפסוק בתהלים העוסק בבוטח בהשם, שמדבר על יוסף, וסוף הפסוק העוסק בהיפוכו גם מדבר ביוסף?
וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. ח וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.
לכאורה לא מובן מדוע אף אחד מחכמי מצרים לא הצליח לפתור את חלום פרעה. הוא לא נראה כה מסובך?
ענה על שאלה זו מו״ר הרב שרקי, שלחשוב על בצורת בארץ מצרים, זו חשיבה לא נורמאלית. זה לחשוב מחוץ לקופסה. מאז שהמצרים זוכרים את עצמם לא היה כדבר הזה . הנילוס מעולם לא איכזב. דווקא ארץ מצרים השחונה, ברכתה לא תלויה בגשמים. מובן לנו מדוע המצרים עשו מהיאור אליל. בתפיסה שלהם מקור השפע הגשמי הוא גם מקור חיותם. בתפיסה האלילית לא חיפשו את מקור הכל. לא אכפת להם שהיאור לא מחיה ארצות אחרות. לדידם הוא האל של מצרים. יוצא שזה בלתי אפשרי לחשוב על בצורת. זה כמו לחשוב על מותו של האל, זה סוף העולם. אגב כהכנה ליציאת מצרים המכה הראשונה שחטפו המצרים היתה הכאת היאור.