בס״ד לפרשת ויגש התשע״ז
מובא בתלמוד ש ״יעקב אבינו לא מת״ מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. וכך מובא:
א"ר יוחנן: יעקב אבינו לא מת.
אמרו לו: וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? (וכי בחינם ספדו הסופדים, חנטו החונטים וקברו הקברנים?)
אמר להם: מקרא אני דורש שנאמר (ירמיהו ל, י) "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ( מסכת תענית ה, ב)
בס"ד פרשת ויגש התשע"ו
כי הנה המלכים נועדו- זהו מפגש יהודה ויוסף בפרשתנו. חכמינו ראו במפגש זה רמז וסימן לשני כוחות הנהגה הפועלים באומה. ננסה לעמוד על כוחות אלה על פי משנת הרב קוק.
מודל א-
כוח הנבואה לעומת כוח התורה.
( מדבר שור כ״ג, מאורות הראיה ע״ט)
יוסף הוא הבר חכים(כך מתורגם הכינוי בן זקונים שנותנת לו התורה) האוחז בכתרה של תורה. ויהודה לעומתו הוא האוחז בכתרה של הנבואה.
את הנבואה כבר השיגו האבות הקדושים וכן השבטים הצדיקים, אבל את כתרה של תורה אפשר לתת רק בשישים ריבוא יהודים. לשם כך על עם ישראל לעבור גלות במצרים לבנות שם את הגוף שלו-60 ריבוא אנשים, ולצאת לחרות.
מצד שני הנבואה מוגבלת רק לארץ ישראל, ובדלדול השכינה שבגלות- היא לא יכולה להיות. ואילו התורה עם חוקיה וסדריה, מלווה את כנסת ישראל בכל גלגוליה.
לכן השליט במצרים היה יוסף וממצרים ה׳ גאלנו בזכות יוסף הצדיק- מכוח התורה ולא מכוח הנבואה שנעלמה ונאלמה בגלות.
ומנהיגותו של שבט יהודה התגלתה רק הרבה יותר מאוחר בארץ הבחירה בזמן דוד מלך ישראל.
וכך גם הוכרע להלכה שמשיח בן דוד יתגלה וימלוך דוקא בארץ ישראל. ומסתבר שהתגלותו גם תלויה בחזרת הנבואה.
והיו לאחדים בידך- בע״ה נזכה ונראה בעתיד כיצד מתאחדים אלו שני המשיחים, כיצד אור הנבואה הוא גם אור התורה, כשם שהיה אצל משה רבינו איחוד שני הכתרים.
בס"ד ו' טבת התשע"ה
nובא בפרשת ויגש:
וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: {ב} וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: {ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: {ד} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: {ה} וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱל-ֹהִים לִפְנֵיכֶם:(בראשית מה,א)
ראשית יש להבין כיצד יוסף אומר להוציא כל איש מעליו ומיד אחר כך וישמעו מצרים?
ישנם רגעים בחיים שבהם אנו פתאום מתעשתים וקולטים שהכל הפוך.
מי שחשבנו לאויב מתגלה כאוהב שלנו הרבה יותר מאשר אנו אהבנו אותו או את עצמנו. או שאנו קולטים פתאום שמה שחשבנו כרע ביותר דוקא מתגלה כטוב מאוד. חלומות מתנפצים ויחד איתם חלומות עמוקים יותר מתממשים.
רגע כזה מופיע בפרשתנו, רגע של היפוך תבליט בכמה מימדים.