בס״ד לפרשת ויקרא התשע״ט
פרשת ויקרא עוסקת ברובה בקרבנות השונים, ביניהם נמצא קרבן החטאת. זהו קרבן המובא לכפר על חטאים שנעשו בשגגה.
למה עלינו להביא קרבן על שגגה, ולמה צריך כפרה? מתי המעשה נחשב שוגג ומתי נחשב כמתעסק שפטור מקרבן?
ראשית בפשיטות אנו יכולים להבין שיש לנו אחריות גם על הטעויות שלנו, ועל טעויות משלמים. ומסתבר שאם האדם כל פעם ישלם על הטעויות שלו הוא מאוד ישתדל להבא לא לטעות.
יותר מזה, אומר האלשיך השגגות שלנו מתחילות מעוונות במזיד, רק לאחר שהאדם נכשל במזיד בעבירה, נפרצת מערכת ההגנה ששומרת אותנו מהשגגות.
אבל גם אם נפטור עצמנו מאחריות מלאה לשגגות ולטעויות שלנו, עדין ברור שביכולתנו לקחת אחריות ולדאוג שהן לא תחזורנה.
בס״ד עש״ק פרשת ויקרא ושבת החודש
שבת החודש הינה הרביעית והאחרונה במניין ארבעת הפרשות. כבר דברנו בעבר מעניין סדר הפרשות כפי ביאור מרן הראי״ה, שבת שקלים ענינה גילוי הקדושה שברכוש ובכסף. שבת זכור מגלה את קדושת הגוף. שבת פרה את קדושת הנפש ושבת החודש את הקדושה הרוחנית שבישראל.
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, זו המצווה הראשונה שהאומה כאומה קבלה מאת הקב״ה עוד בהיותם במצרים. ממצות השם לקדש את חודש ניסן כחודש הראשון לחודשי השנה אנו למדים שעד אז החודשים היו נמנים מתשרי ולא מניסן. השם ציווה עלינו לשים בראש את האביב, את הפריחה והלבלוב, את התעוררות הטבע לגלות את כחות החיים האצורים בו.
למה משתמשת התורה בלשון קידוש החודש ולא קביעה? למה זו המצווה הראשונה שנצטווו ישראל בערש ימי האומה?
בס״ד עש״ק פרשת ויקרא התשע״ז
בדורנו נשמעת רבות הטענה נגד הקרבת הקרבנות. לא קל בדורנו לנפש האדם להתחבר לרעיון של הקרבת קרבנות מן החי. לעומת זאת בתורה ישנה התייחסות ארוכה לקרבנות השונים. במאמרנו ננסה לעמוד בקצרה על עניינם של הקרבנות ותכליתם בעתיד.
בס"ד לפרשת ויקרא שנת תשוע"ה
בראשית פרשת ויקרא נאמר:
{ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַי-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:
רש״י מפרש את הפסוק :
אדם. למה נאמר? מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל:
וקשה מה פתאום שיבוא אדם להקריב קרבן גזול?