בס"ד לפרשת מצורע התשפ"ב
בדיני טהרת המצורע בפרשה נאמר:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב׃ וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת־הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל־כְּלִי־חֶרֶשׂ עַל־מַיִם חַיִּים׃ אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת־עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת־שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת־הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים׃ וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן־הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה׃
התורה מתארת כאן טקס לא מובן, צריך לקחת לטהרת המצורע שתי ציפורים, אחת מהן לשחוט ואת השנייה משלחים על פני השדה עם כל פרטי ההלכה שמובאים כאן. קשה להבין את העומק של הדברים, כמעט כמו דיני פרה אדומה שאף הם עוסקים בדיני טהרה.
הבה ננסה לעמוד במידת האפשר על משמעות הדבר. הנה אמרו חז"ל במקומות שונים שהסיבה העיקרית להופעת הצרעת הינה לשון הרע, ודרשו מצורע-מוציא שם רע. אם כן אנו יכולים להבין באופן כללי את הקשר לציפורים, שכמו הציפורים האדם גם מצפצף בטוויטר. אבל למה יש לנו שתים, ולמה את האחת יש לשחוט והשנייה לשלח?
בס"ד מאמר לפרשת מצורע ושבת הגדול התשע"ט
מצבו של עם ישראל במצרים ערב הגאולה מתואר בלשון הנביא יחזקאל " וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים: שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן. וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. וָאֶעְדֵּךְ, עֶדִי; וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל-יָדַיִךְ, וְרָבִיד עַל-גְּרוֹנֵךְ. וָאֶתֵּן נֶזֶם, עַל-אַפֵּךְ, וַעֲגִילִים, עַל-אָזְנָיִךְ; וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּרֹאשֵׁךְ. וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אָכָלְתְּ; וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה. וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם, בְּיָפְיֵךְ: כִּי כָּלִיל הוּא, בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי עָלַיִךְ--נְאֻם, אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה. (פרק ט"ז פסוקים ו-יד)
בס״ד לפרשת מצורע שנת תשועה
מה הקטע להוציאה את הכלים לפני בוא הכהן?
בפרשת מצורע בתיאור צרעת הבית ודיניה, מובא שלפני בוא הכהן לראות את הבית מוציאים מהבית את כל הכלים כדי שלא יטמאו אם יאמר הכהן שהבית טמא. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:
והלא הם בבית יחד עם הצרעת ואם הכהן אומר שאכן זהו נגע צרעת וכי הנגע לא היה נגע גם חמש דקות לפני בוא הכהן?!
אנו רגילים לתרגילים של חז״ל היתר מכירה, מכירת חמץ, פרוזבול, אבל כאן התורה עצמה עושה תרגילים, הכיצד?
ועוד שאלה בעניין צרעת האדם: כיצד אומרת התורה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ: , הלא המרפא הינו לאדם מן הצרעת ולא הצרעת נרפאת?!
בס"ד עש"ק פרשת תזריע-מצורע התשע"ה
בפרשת מצורע העוסקת בסוגי צרעות שונות ודרכי הטיפול בהם מופיעה גם צרעת הבית.
על רגל אחת אדם שחושב שיש לו צרעת בביתו היה ניגש לכהן ואומר לו ״כנגע נראה לי בבית״ הכהן מגיע לביתו לבדוק את הדבר. בשלב ראשון היה מסגיר את הבית שבעת ימים, ואז היה בא שוב לבית לראות אם הנגע פשה בקירות הבית, ואם הוא היה מכריז על צרעת הבית, היו נטמאים כל הכלים והמזון שבבית, אבל דוקא נטמאים ברגע שהכהן מכריז ולא קודם. לכן היו האנשים מוציאים מביתם כל החפצים טרם יגיע הכהן לבדוק הבית. את האבנים הנגועות היו מחליפים בחדשות ומחכים לראות שלא חוזר הנגע לקירות. אם לא הועיל היו מנתצים את קירות הבתים.