בס"ד ערב שב"ק פרשת בהר-בחוקותיי שנת תשע"ז
{ג} אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: {ד} וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: {ה} וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: {ו} וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:...
כך פותחת פרשת בחוקותי, הברכה המופיעה כאן הינה בעצם שלמות העולם הזה כפי שיוכל להשיג.
וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ- מביא הרמב״ן מהמדרש שני פרושים:
1. דעת רבי יהודה שלא יבואו חיות רעות בארצם.
2. דעת רבי שמעון משביתן שלא יזיקו.
מה כבר ההבדל בין שני הפרושים?
בס"ד מאמר לפרשת בחוקותי שנת תשוע"ה
פרשתנו עוסקת בעיקר בהבטחות השכר והעונש שמבטיח לנו השם בהתאם למנהגנו אנו. והנה בסיומה של רשימת הקללות הקשות מתחילה לבצבץ הנחמה, הסוכריה שנמצאת אף בקללות:
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: {מג} וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: {מד} וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיהֶם:
בס"ד פרשת בחוקתי
בפרשת בחוקותיי בתוך דברי הברכה והטובה שינחיל השם לנו עת נלך בחוקותיו, מופיע הביטוי ״והתהלכתי בתוככם״
אונקלוס בתרגומו מתרגם
״ וְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִּי בֵּינֵיכוֹן״. כמובן שאין זה תרגום מילולי, וזו דרכו בקודש כאשר יש חשש למחשבת הגשמה של האלוה לשנות את הלשון , כך לדוגמא במתן תורה, אומרת התורה ״וירד ה׳ על הר סיני״ , ואונקלוס בתרגומו כתב ״ואיתגלי ה׳ ...״ כדי שלא יטעו לתפוס את ה׳ כדבר גשמי.
ולמה התורה עצמה לא חשה לזה? כי עמ״י שחי את השפה העברית ואת אמונת היחוד לבטח שלא יתפוס את הדברים בתפיסה מגושמת.
בכל אופן יש להתבונן מה רצתה התורה ללמדנו באומרה ״ וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם״
רש״י כתב ״ אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ״ רש״י מקשר התהלכות זו לזו המתוארת בפרשת בראשית בגן עדן. אפשר שרוצה לומר לנו שפסגת הברכה המתוארת תהיה חזרה למציאות כשהייתה בגן עדן בראשית ימי העולם הזה.
אבל עדיין יש לנו לעיין מה עושה כאן התהלכות ה ׳, מה מלמדת אותנו ההליכה ביחס לה׳?
כתב כף החיים שנוהגים להעלות לקריאת הקללות את הרב של הקהילה.
מה ענינו של מנהג זה?