למה לחוג את ה' באייר?
בס"ד ליום העצמאות ה74 של מדינת ישראל התשפ"ב
היצר הרע-הוא שמו של הקול הקורא לנו לבחור הפוך ממה שנכון, צודק וטוב לנו בחיים. פעמים רבות שאנו מתלבטים ולא מצליחים להחליט, לא מצליחים לגבש לעצמנו דעה ברורה לאיזה כיוון ללכת. מה נכון לנו ומה לא, איזה קול מהקולות הנשמעים בתוכנו הוא הקול הטוב ואיזה הוא הקול הרע המנסה לחבל ולהרוס לנו את החיים. הנה הנושא הזה הוא גדול מאוד ואינני בא להקיף כאן את כולו, ברצוני במאמר זה להעלות כמה עקרונות ודגשים שיוכלו לעזור לנו לזהות את הקולות השונים בתוכנו, ולהבין לאן חותר היצר הרע וכיצד נוכל להתמודד איתו.
מה החלום שלנו; לחיות ביום טוב או בשבת?
האם אנו צועדים לקראת יום שכולו טוב או יום שכולו שבת?
הצמידות של יום הזיכרון ליום העצמאות יש בו תועלת גדולה להעמקת הכרת החרות שזכינו לה בהקמת המדינה,תראו איזו הקרבה הקריבו גיבורי התהילה כדי שאנו נזכה לחרות לאומית. תעריכו את גודל המתנה שקיבלנו, כמה יהודים מסרו את נפשם בשביל חרותנו. ראיית תעצומות הנפש שהם גילו- מפיחה בנו חיים של עוצמה ושל אחריות. גם חווית מותם וקטיעת פתיל נשמתם- מורישה לנו משימה להמשיך את מפעלם לחשוף את שכר פעולתם.
פרוש השם שבט הינו מקל או מטה, ענף של עץ. עם מובן דומה לשל שלט או שפט. ויתכן שאף השרביט מקורו בשבט. השבט הינו מטה השליט.
כידוע בתחילת בריאת העולם היה אמור האדם לאכול מפירות האילן ושאר החיות יאכלו את עשב השדה. המעלה בפירות האילן שאין צורך לאדם להתכופף ולא לחרוש ולזרוע, אף לא לדוש לטחון ולאפות. באכילת פירות האילן אין כמעט טורח ועמל.
אבל אדם הראשון אכל מעץ הדעת לפני עץ החיים מאז אנו צריכים להזיע כדי לתקן את יצר האכילה.
מובא במדרש (ויקרא רבה פר' ל פיס' יב):
"פרי עץ הדר - אלו ישראל. מה אתרוג, יש בו טעם ויש בו ריח - כך ישראל, יש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים - אלו ישראל. מה התמרה, יש בה טעם ואין בה ריח - כך יש בישראל שיש בהם תורה ואין מעשים טובים. הדס - יש בו ריח ואין בו טעם. אלו ישראל, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ערבה - אין בה טעם ולא ריח אלו בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים".
וקשה על מדרש זה, הרי אמרו חז״ל( מסכת ברכות נז)
על הפסוק בשיר השירים ״ כפלח ברימון רקתך״, אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.
ועוד אמרו חז״ל
(בסנהדרין דף ל"ז) אמר רבי זירא על הכתוב, "וירח ריח בגדיו ויברכהו. ויאמר, ראה, ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה' (ספר בראשית תולדות חמישי). ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו, אלא בוגדיו. דאפילו בוגדים שבהם, יש בהם ריח".וקורא לו יצחק אבינו , ריח שדה אשר ברכו ה׳.
למדנו משני מקורות אלה שאין בישראל אנשים ריקים ממצוות, ואין אנשים שאינם מדיפים ריח טוב, אז כיצד אומר המדרש שישנם כאלה בלי טעם וריח?