שאלה:
מדוע בטבח 7.10.23 כמעט שלא היו כל נפגעים שומרי תורה ומצות בישובים הדתיים שבעוטף עזה, אולם בקרב כיתות הכוננות, חיילי צה"ל ושאר כוחות ההצלה שיצאו להלחם במחבלים היו הרבה מאוד אבדות לציבור זה?
כיצד זה שהקיבוצים הדתיים סעד ועלומים וכן המושבים כפר מימון,זמרת ושוקדה והעיירה נתיבות- ניצלו מהטבח. לעיירות אופקים ושדרות הגיע הטבח והיו שם גם אבדות של שומרי תו"מ במספר קטן יחסית. סה"כ בטבח היו רק כ 1-2% בלבד מההרוגים שומרי תו"מ, לעומת זאת מקרב כוחות הביטחון שנהרגו בטבח ובמלחמה שבאה בעקבותיו אומדים את שומרי התו"מ שנהרגו בכ40% מההרוגים, זה פער עצום, מדוע?
מדינת ישראל עדין לא מוכנה להסתכל לאמת בפנים ולהכריז על הרשות הפלסטינית כארגון טרור לכל דבר. האם הנתונים לא ברורים דיים? האם האיום הנשקף מארגון טרור זה לא כה גדול? או שמא ההכרה באמת פשוט כואבת יותר?
בס"ד
על ניסיך ועל נפלאותיך שבכל דור ודור. שומה עלינו להתבונן ולהכיר בניסים ובנפלאות שעשה ה' לנו. אמנם חטפנו מכה איומה בשמחת תורה, אך כעת ניתן לראות שגם בתוך המכה הייתה שמירה אלוקית מיוחדת, ולכן עלינו להתבונן בטעויות של החמאס במלחמת משיב הרוח (חרבות ברזל) כיצד בחסדי השם המשיב חכמים אחור,הביאו להצלה מאסון הרבה יותר גדול. והביאו אותנו לעלות קומה במהלך גאולתנו ותחייתנו.
בס"ד
מלחמת 'משיב הרוח' (חרבות ברזל) התחילה בפוגרום האיום שעשו ערביי עזה ביישובי העוטף, במשתתפי המסיבה ברעים ובחיילי צה"ל. הטבח הנורא וחטיפת היהודים והנלווים עליהם לתוככי עזה, הציבו שני יעדים מאוד חדים למדינת ישראל: שחרור כל החטופים וחיסול ארגון החמאס על ידי כיבוש כל רצועת עזה מחדש. כיבוש עזה זו משימה מורכבת, הגובה מאיתנו חיי אדם, לצערנו הרב, אבל זו משימה שצה"ל יודע לעשות ונחוש לעשות. בעניין המשימה של שחרור החטופים המצב שונה. כאן, לא רק שצה"ל חסר תוכנית עבודה ברורה, אלא שגם העם מבולבל וחלוק בשאלה, מה צריך לעשות כדי לשחררם. בנוסף ישנה שאלה גדולה מה לעשות אם קיימת התנגשות בין המטרות הללו, האם אנו צריכים לשים בעדיפות ראשונה את שחרור החטופים או את כיבוש הרצועה והשמדת חמאס? ההבנה מהי הדרך הנכונה לשחרור החטופים תשפוך לנו גם אור על השאלה השנייה, על היחס שבין השחרור לבין הכיבוש והשמדת חמאס.