בס"ד פרשת דברים התשפ"ד
ספר דברים כ'משנה תורה'
ספר דברים נקרא 'משנה תורה', שכן הוא מהווה סוג של חזרה וסיכום של עיקרי התורה מפי משה רבנו. בשלושים ושישה ימי חייו האחרונים, כאשר עם ישראל חנה בערבות מואב מול ירדן יריחו ונערך לחציית הירדן, נשא משה נאומי תוכחה, עידוד וברכה לאומה.
תיאור מאורעות ואף הלכות בספר דברים שונה פעמים רבות מתיאורם בחומשים הקודמים – וזה מובן: משה רבנו מוסיף את נופחו האישי לדברים, מתאר אותם מזווית ראייתו ומשלים לעיתים דברי הסבר. כך למשל, עשרת הדברות בחומש דברים ארוכות יותר מאלו שבפרשת יתרו.
כל חכמי ישראל מסכימים שכל המצוות המובאות בספר זה נאמרו למשה כבר בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה. לפיכך, לא נאמר בספר זה 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר' ו'צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' – הנוסח האופייני לחומשים הקודמים.
מדוע המתינו מאתיים מצוות ארבעים שנה?
שאלה תמוהה עולה מאליה: מדוע המתין משה רבנו ארבעים שנה עד שמסר מצוות אלו לעם ישראל? בסך הכול נמנות כמאתיים מצוות חדשות בספר דברים, והן נוגעות לתחומים רבים ומגוונים:


