מצה מרור ופסח. פסח מצה ומרור. מרור מצה ופסח.
בס"ד ערב פסח התשע"ה
אנו מצטטים בליל הסדר את דברי ר׳ גמליאל:
רבן גמליאל היה אומר- כל שלא אמר שלושה אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן:
פסח, מצה ומרור.
אחר כך כשאנו ניגשים למעשה אנו קודם מברכים ואוכלים את המצה, אחריה את המרור ובסוף את הפסח( היום איננו אוכלים אותו, אבל לזכרו אוכלים את האפיקומן).
ואילו הסדר הכרונולוגי ההיסטורי בודאי היה שונה משתי הגרסאות שהרי המרור העוסק בשעבוד שהיה במצרים הוא הראשון לפני המצה והפסח. מה פשר שינויי הסדר הללו ועוד בליל שנקרא ליל הסדר? זהו הסדר ?
מה ה׳ רוצה מאיתנו עכשיו? מה היה הנסיון לישראל טרם חציית ים סוף?
יצאנו ממצרים והלכנו אחריו לכוון המדבר, באיזה שלב הוא הורה לנו לנוע חזרה ולחנות על הים. בינתיים המצרים רדפו אחרינו והשיגו אותנו. המצרים מחד והים מאידך!
אז מה היה הנסיון כאן?
כידוע כל יציאת מצרים היתה בניסים גדולים השוברים סדרי טבע, אולם יש הבדל בין היציאה בחג הראשון לקריעת ים סוף בחג שני, ה׳ הוציאנו ממצרים בחסד גדול, אבל רצה לטובתנו שקריעת הים כבר תעשה במידת מה בזכותנו. הוא לא ציפה מאיתנו לצאת להלחם במצרים ולא להתפלל. הוא כן רצה שניסע לכוון הים, מדוע?
הנסיעה לכוון הים, הכשירה אותנו להאמין שברצונו יתברך גם הים יבקע לשניים, להכיר שאין שום כח בטבע היכול לעמוד נגד רצונו יתברך. לכן גם לא רצה שנצא להלחם במצרים, כי אז היינו חושבים שאנחנו ניצחנו כביכול.
גם היום אנו צריכים להכשיר את ליבנו להתכונן לקריעת הים שתהיה לנו. לחזרת הנהגת הנס והנבואה. לשם כך ה׳ מתכנן להביא לנו אויב בדומה לפרעה, בדרך הטבע לא ימצא לנו פתרון והאתגר שלנו יהיה לצפות לנס על טבעי.
בברכה בעז מלט
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
כך אנו אומרים בהגדה של פסח וכך גם מובא בתלמוד במסכת פסחים (דף קטז:): "רבן גמליאל היה אומר ...בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".
הראיה שרבן גמליאל מביא לדבריו הינה חזקה, שכן הפסוק עוסק בשאלת הבן בארץ ישראל ובודאי שאביו לא יצא בעצמו ממצרים, ולמרות זאת הוא אומר בצאתי ממצרים.
אז כיצד זה יתכן? כיצד יכול אדם לומר בליל הסדר לבנו שהוא יצא ממצרים?