בס״ד ערב שבועות התשע״ז
אחד הכינויים שדבקו לעם ישראל ברבות ההיסטוריה הינו עמא פזיזא, עם פזיז.
מה פשרה של פזיזות ישראלית זו?
אנו רגילים לראות בפזיזות תכונה שלילית. אדם פזיז הוא אדם שמקבל החלטות חפוזות ללא שיקול דעת מספיק. מצד שני אנו דוקא מוצאים אצל הרבה מצליחנים בחיים את הפזיזות כתכונה אופיינית. כידוע בכל מידה יש צד חיובי ויש צד שלילי. מה טוב בפזיזות? או מהי מעלת הפזיזות של ישראל?
בס"ד לקראת שבועות התשע"ה
לקראת מעמד הר סיני מבקשים בני ישראל לקבל את התורה ישר מה׳, "רצוננו לראות את מלכנו". ובהמשך הם פונים למשה ומבקשים ממנו לתווך בין השם לבינם.
ועל כך אומר השם ״ היטיבו כל אשר דיברו״
בס"ד ערב חג השבועות התשע"ד
המילה כפיה עושה לנו ללא ספק רגשות שליליים. ומה נאמר על התורה? הרי אף אותה קיבלנו בכפייה. לשם מה ניתנה לנו התורה בכפייה?
מובא בתלמוד:
"ויתייצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (שבת פח)
הפליאה גדלה במיוחד לאור העובדה שישראל רצו לקבל התורה, אמרו נעשה ונשמע, אז למה צריך כפייה כשבכלל העם רוצה התורה??
הגמרא במסכת מנחות ס״ה ע״א, מספרת על מחלוקות קדומות שהיו בישראל בימי הבית השני, בין הצדוקים, הבייתוסים והפרושים סביב נושא הקרבנות, בסופו של דבר ניצחו הפרושים וכמוהם נוהג עמ״י מאז ועד היום.
הצדוקים כפרו באמיתות תורה בעל פה, שורשה של כפירה זו מבאר הרב קוק, נעוצה בכפירה בקדושת הכלל, קדושת הצבור. עבודת הקודש היותר כללית והיותר יסודית צריכה לפי דעתם- להיות דבר פרטי. לכן הם טענו שיחיד מתנדב ומביא את קרבן התמיד.