בס״ד ערב שבועות התשע״ח
אומרים חז״ל ברות רבה פרק ב:
א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. (כגון רות, בעז וכו׳)
הפלא הגדול הוא שרות, האישה החסידה שעזבה ארמון מלכות במואב והצטרפה לעם ישראל, יצאה דוקא ממואב, שהוא הפך החסד. זהו העם כפוי הטובה, שלא קדם אותנו בלחם ומים בדרך בצאתנו ממצרים, ועוד נלחם נגדנו פעמים מספר, ושכר נגדנו את הקוסם בלעם כדי לקלל את העם. האם זוהי תופעה מקרית או שכך נוהג מנהגו של עולם?
בס״ד ערב שבועות התשע״ז
אחד הכינויים שדבקו לעם ישראל ברבות ההיסטוריה הינו עמא פזיזא, עם פזיז.
מה פשרה של פזיזות ישראלית זו?
אנו רגילים לראות בפזיזות תכונה שלילית. אדם פזיז הוא אדם שמקבל החלטות חפוזות ללא שיקול דעת מספיק. מצד שני אנו דוקא מוצאים אצל הרבה מצליחנים בחיים את הפזיזות כתכונה אופיינית. כידוע בכל מידה יש צד חיובי ויש צד שלילי. מה טוב בפזיזות? או מהי מעלת הפזיזות של ישראל?
בס"ד לקראת שבועות התשע"ה
לקראת מעמד הר סיני מבקשים בני ישראל לקבל את התורה ישר מה׳, "רצוננו לראות את מלכנו". ובהמשך הם פונים למשה ומבקשים ממנו לתווך בין השם לבינם.
ועל כך אומר השם ״ היטיבו כל אשר דיברו״
בס"ד ערב חג השבועות התשע"ד
המילה כפיה עושה לנו ללא ספק רגשות שליליים. ומה נאמר על התורה? הרי אף אותה קיבלנו בכפייה. לשם מה ניתנה לנו התורה בכפייה?
מובא בתלמוד:
"ויתייצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (שבת פח)
הפליאה גדלה במיוחד לאור העובדה שישראל רצו לקבל התורה, אמרו נעשה ונשמע, אז למה צריך כפייה כשבכלל העם רוצה התורה??
הגמרא במסכת מנחות ס״ה ע״א, מספרת על מחלוקות קדומות שהיו בישראל בימי הבית השני, בין הצדוקים, הבייתוסים והפרושים סביב נושא הקרבנות, בסופו של דבר ניצחו הפרושים וכמוהם נוהג עמ״י מאז ועד היום.
הצדוקים כפרו באמיתות תורה בעל פה, שורשה של כפירה זו מבאר הרב קוק, נעוצה בכפירה בקדושת הכלל, קדושת הצבור. עבודת הקודש היותר כללית והיותר יסודית צריכה לפי דעתם- להיות דבר פרטי. לכן הם טענו שיחיד מתנדב ומביא את קרבן התמיד.
בס"ד
בתקופתנו יש ללחם המחמצת עדנה, המודעות לטובו עלתה ואיתה גם מחירו. אולם ברצוני לעמוד על טיבו בחג השבועות. מדוע מצוה אותנו התורה להכין את מנחת שתי הלחם המיוחדת במקדש לחג השבועות דוקא שיהיה לחם מחמצת? השאלה מתחזקת במיוחד לאור העובדה שככלל בבית המקדש אין להביא מנחות חמץ מלבד שתי הלחם המדוברים ומנחת תודה.
1. כדי לחבר ולרומם את הנפשות הפשוטות, כמו אותן הבריות שאם מרן הראשון לציון לא יופיע בגלימה המלכותית, יקשה עליהם לקבל ממנו תורה, כך הברקים והרעמים מבשרים על הופעת הארוע המרכזי של האלף השלישי לבריאת העולם.
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'
בדרך כלל כשאנו באים להביא מנחה לה' אנו צריכים לפשפש בקרבנו שאין עמה חמץ, שכוונה טהורה עומדת ביסוד מעשינו ולא על מנת לקבל פרס, ולכן אין להביא מנחת חמץ לבית המקדש.
אבל מה לחמץ וליום הקדוש הזה? מדוע דוקא בחג השבועות יש מצוה להביא מנחת חמץ?