בס"ד ערב חג השבועות התשע"ד
המילה כפיה עושה לנו ללא ספק רגשות שליליים. ומה נאמר על התורה? הרי אף אותה קיבלנו בכפייה. לשם מה ניתנה לנו התורה בכפייה?
מובא בתלמוד:
"ויתייצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (שבת פח)
הפליאה גדלה במיוחד לאור העובדה שישראל רצו לקבל התורה, אמרו נעשה ונשמע, אז למה צריך כפייה כשבכלל העם רוצה התורה??
הגמרא במסכת מנחות ס״ה ע״א, מספרת על מחלוקות קדומות שהיו בישראל בימי הבית השני, בין הצדוקים, הבייתוסים והפרושים סביב נושא הקרבנות, בסופו של דבר ניצחו הפרושים וכמוהם נוהג עמ״י מאז ועד היום.
הצדוקים כפרו באמיתות תורה בעל פה, שורשה של כפירה זו מבאר הרב קוק, נעוצה בכפירה בקדושת הכלל, קדושת הצבור. עבודת הקודש היותר כללית והיותר יסודית צריכה לפי דעתם- להיות דבר פרטי. לכן הם טענו שיחיד מתנדב ומביא את קרבן התמיד.
בס"ד
בתקופתנו יש ללחם המחמצת עדנה, המודעות לטובו עלתה ואיתה גם מחירו. אולם ברצוני לעמוד על טיבו בחג השבועות. מדוע מצוה אותנו התורה להכין את מנחת שתי הלחם המיוחדת במקדש לחג השבועות דוקא שיהיה לחם מחמצת? השאלה מתחזקת במיוחד לאור העובדה שככלל בבית המקדש אין להביא מנחות חמץ מלבד שתי הלחם המדוברים ומנחת תודה.
1. כדי לחבר ולרומם את הנפשות הפשוטות, כמו אותן הבריות שאם מרן הראשון לציון לא יופיע בגלימה המלכותית, יקשה עליהם לקבל ממנו תורה, כך הברקים והרעמים מבשרים על הופעת הארוע המרכזי של האלף השלישי לבריאת העולם.
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'
בדרך כלל כשאנו באים להביא מנחה לה' אנו צריכים לפשפש בקרבנו שאין עמה חמץ, שכוונה טהורה עומדת ביסוד מעשינו ולא על מנת לקבל פרס, ולכן אין להביא מנחת חמץ לבית המקדש.
אבל מה לחמץ וליום הקדוש הזה? מדוע דוקא בחג השבועות יש מצוה להביא מנחת חמץ?