בס"ד
ככה פתאום באמצע החיים להפסיק לשמוע מוזיקה, להסתפר, לצאת לבלות, להתחתן? בדורנו , אלו ימים קשים שיוצרים לנו תחושת מועקה וחנק. התרגלנו להרגיש חופשי ולנהל את חיינו על פי מה שנראה לנו. כשאני רוצה לשמוע מוזיקה אני שמה דיסק. כעת אומרים לי- לא!!! השאלה היא מדוע? מן הראוי שנזכור שבפוטנציאל אלו הימים הכי יפים לעמ"י הגולשים אח"כ לחגי תשרי. אז מה פתאום להתאבל ???
בס״ד עש״ק פרשת דברים התשע״ה
האם עלינו לבנותו או לחכות שירד מהשמים?
לשאלה זו ישנן השלכות רחבות, כגון המחלוקת האם לעלות להר הבית או לא, האם לאפשר לואקף להמשיך לנהל את עניני הר הבית וכדו׳.
תנועות המקדש, מכון המקדש, העולים להר הבית, מסובבי השערים ותומכיהם מונעים מהאמונה שמוטל עלינו לדרוש את ציון, לפעול לבניית בית המקדש. ומובא בתלמוד מסכת סוכה מא:
דאמר קרא {ירמיה ל-יז} כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה, דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
חכמינו למדו מהפסוק שעלינו לדרוש את ציון. והכרה זו גם נכנסה לתפילותינו ״ ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו...״
השאלה האם די לנו להתפלל לכך, ולחכות שאת המלאכה יעשה השם?
ענינו של תשעה באב-יום אבל
בס"ד ח' באב התשע"ד
תשעה באב הינו השיא של השנה בכאב החורבן. אנו מתחילים את הצום כבר מערבו של יום, נמנעים מנעילת הסנדל מתשמיש המיטה ורחצה. לא לומדים בו דברי תורה מלבד הדברים העצובים כמו ספר איוב או נבואות החורבן בירמיה ומגילת איכה וכדו׳. אנו גם מחמירים למעוברות ומניקות שתצומנה בתשעה באב אם אין סכנה לולד.
אבל מה רב הפלא לגלות שעם כל חומרתו של יום אין אומרים בו תחנון ולא סליחות ולא נופלים על פניהם?
מהו הנושא של המגילה?
1 התשובה הפשוטה- ירושלים. היא מוזכרת רבות במגילה ובשמות שונים. סביב ירושלים מגולל הנביא את צער החורבן והגלות, את צער הקב״ה וצער ישראל. אבל ירושלים של מגילת איכה הינה ישות הרבה יותר עמוקה ורחבה ממובנה הגשמי הגלוי לעין. היא בוכה בלילה והיא ממררת, היא זוכרת ונאנחת. הנביא גם מנכס לה חטאים ומרידה בה׳, ובהמשך קורא הנביא לה להתפלל ולשפוך ליבה נוכח פני השם. וכיצד שייכים כל אלה לירושלים?
2. מעבר לשימוש בירושלים בדימויים של המגילה, ירמיהו הנביא בעצם מדבר על כנסת ישראל הבוכה על חטאי בניה ובוכה על התרחקות הדוד ממנה בחורבן הבית.
3. הגאון מוילנא ראה במגילה גם רמז לתהליכי האדם הפרטי, יסורי הגוף והנפש לאחר מותו, והצער על עזיבת הנשמה.
ניקח כמה נקודות במגילה ונראה כיצד הן מתפרשות לפי השיטות השונות.
בס"ד שבת חזון מוצ"ש שבת חזון התשע"ג
חכמי הח״ן אומרים ששלושת השבתות שלפני תשעה באב המכונות פרשיות הפורענות הינן בדרגה גבוהה מאוד.
צריך להבין זאת מדוע דוקא בימים קשים אלו של צרות ואסונות לאורך כל ההיסטוריה, ימי בין המצרים, עליהם נדרש הפסוק כל רודפיה השיגוה היו המצרים, דוקא שבתותיהם כה נשגבות?
השבת כידוע הינה מאין עולם הבא. כל שבת הינה מאין עולם הבא השייך לימי החול הקשורים אליה. אם כן ה"מעין עולם הבא" של ימי בין המצרים הינו גבוה מאוד, כיצד זה?
חמישה דברים ארעו ביז׳ בתמוז
נשתברו הלוחות. בוטל התמיד. הובקעה העיר ירושלים. שרף אפוסטמוס את התורה. הועמד צלם בהיכל. (תענית ד, ו).
מה באנו ללמוד מזה?