בס"ד ערב ראש השנה התשפ"א
אנו אומרים בתפילות ראש השנה את התפילה:
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ
הרת עולם=הריון העולם=לידת העולם. כך אנו אומרים בתפילה אבל בתלמוד מובאת מחלוקת בנוגע לזה:
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל
רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.[1]
בס״ד לקראת ראש השנה התשע״ח
אני מתקרבים ליום הדין הגדול, בו כל בריותיו של הקב״ה יעברו בדין. בטח יש הרבה סדרנים בשמים שמפקחים על כל ההמונים להכניס כל אחד ואחד בתורו הנכון.
כיצד מחלקים את הפתקים? מי יכנס ראשון ומי אחרון?
אומר משה בראשית פרשת נצבים:
{ט} אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
{י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
משה רבינו מדבר על כריתת ברית בין ישראל לבין אבינו שבשמים. מטרת ברית זו אומרים רבים מהפרשנים היתה ברית הערבות ההדדית. כל אחד ערב לבני ביתו, עירו ועמו כפי כוחו ומעמדו.
מהי הדרך הנכונה לזכור את חטאינו תמיד או לשכחם מליבנו?
מחד ההתרכזות בעבר, בנפילות שלנו, בחטאים ובמשברים עלולה להנמיך ולייאש אותנו, ומוטב לנו לפתוח דף חדש ולהתרכז בעתיד, להאמין שמה שהיה לא חייב להיות גם בעתיד, להכיר שיש לנו באמת באמת חופש בחירה וביכולתנו ללכת בדרך ישרה, גם אם עד כה לא כך היתה.
אולם מאידך אם נשכח מהחטאים, חלילה לא נפיק מהם לקחים. אז מהי העמדה הרצויה?
בס"ד ערב ראש השנה התשע"ז
אנו אומרים בתפילת ראש השנה:
היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש: (מתוך תפילת מוסף לראש השנה, פיוט שלאחר התקיעות למלכויות, זיכרונות ושופרות).
כבר בתורה אנו מוצאים שתי התייחסויות אלו, אנו נקראים עבדים לה׳ גם נקראים בנים לה׳. ויש מה לעמוד ולהבין שתי דרכים אלו בעבודת ה':