בס"ד ערב חג הסוכות התשפ"ה
על פניו נראה שיש יחס אמביוולנטי בחג הסוכות בין עם ישראל ואומות העולם. מחד עם ישראל בזמן בית המקדש היה מקריב במשך כל ימי חג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם-פעולה שיש בה רצון להיטיב לגוים. ואף בעתיד חג הסוכות יהפוך להיות חג אוניברסלי שכל העולם יחגוג אותו יחד איתנו כמו שאומר הנביא זכריה:
וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְ-הוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃(זכריה יד)
מאידך יש לסוכה משמעות של מבצר הגנה, של מיסוך מגונן על עם ישראל מרעת הגוים, כמאמר דוד המלך "כי יצפינני בסוכו ביום רעה.." במזמור שאנו אומרים בתפילה בתקופה זו.
בס"ד חול המועד סוכות התשפ"ד
אומרת התורה במצות ארבעת המינים:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃(ויקרא כג,מ)
ואומרים חז"ל מהו פרי עץ הדר?
תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּרִי עֵץ הָדָר״, עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג. (סוכה לה,ע"א)
יש לעיין מה משמעות טעם עצו וטעם פריו, אבל כבר ברור שהאתרוג מיוחד במינו מכל שאר העצים.
מובאות בחז"ל כמה דעות מיהו עץ הדעת טוב ורע שנאסר על האדם לאכול ממנו,אחת הדעות הינה שזו האתרוג מאותו הטעם שראינו עכשיו:
רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.(מדרש רבה טו,ז,וכן במדרשים נוספים)
מה המשמעות שטעם עצו כטעם פריו? מה מבטא העץ ומה הפרי? מה הקשר בין זה לחטא אדה"ר?
בס"ד ערב סוכות התשפ"ד
במסכת סוכה דף ט ע"א מובא. ״חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ״… הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי גְּזוּלָה.
מסביר רש"י :למעוטי גזולה - דבעינן תעשה לך משלך.
שואלים התוספות הלא סוכה גזולה פסולה היא ממילא - זו מצווה הבאה בעבירה. וענו שאמנם כן אבל זה רק איסור דרבנן וכאן הטעם ללמוד שיש איסור מהתורה בסוכה גזולה. למדנו מהביטוי תַּעֲשֶׂה לְךָ שהגוזל סוכה ויושב בה לא קיים את מצוות סוכה. לעומת איסור דרבנן של מצוה הבאה בעבירה, שאז את המצווה האדם כן קיים, אף אם היתה סוכה גזולה. הריטב"א מקשה עליו מהירושלמי במסכת פסחים ששם משמע שמצוה הבאה בעבירה זהו איסור תורה ולא דרבנן.
בס"ד סוכות התשפ"ג
המשנה בתחילת מסכת סוכה קובעת את מידות הסוכה שאנו צריכים, ומציינת את גובהה המירבי "סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — פְּסוּלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר." לדעת תנא קמא של המשנה עשרים אמה זהו הגובה המירבי המותר לסוכה.(כ 9.6 מטר) האמוראים דנים במקורה של הלכה זו ומביאים שלוש שיטות:
-
אָמַר רַבָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַד עֶשְׂרִים אַמָּה, אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא דָּר בַּסּוּכָּה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בַּסּוּכָּה, מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בַּהּ עֵינָא.
-
רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא: ״וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחוֹרֶב״, עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם יוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם יוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה אֶלָּא בְּצֵל דְּפָנוֹת.
-
וְרָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״. אָמְרָה תּוֹרָה: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאי. עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע.
בס"ד סוכות התשפ"ב
במקורות מובא שחג הסוכות קשור בקשר מיוחד לאומות העולם. אנו רואים משנה לשנה יותר ויותר גוים הבאים לירושלים לחוג את חג הסוכות. מובא שאותם 70 פרים שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הסוכות הינם כנגד 70 אומות העולם.[1] בהקשר לזה גם אומר רבי יוחנן : אוֹי לָהֶם לַגּוֹיִים, שֶׁאִבְּדוּ — וְאֵין יוֹדְעִין מַה שֶּׁאִבְּדוּ. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן. וְעַכְשָׁיו, מִי מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן?!
האם הסוכה הינה סוג של גלות או דוקא חיים ארץ ישראלים בריאים וטובים?
בס"ד ערב סוכות התשפ"א
הנה הזרע שמשון מבאר שכיוון שיציאת מצרים היתה לפני שעם ישראל השלים את כל המשימה שלו בגלות, מה שגרם לישראל לצאת לגלויות נוספות במשך ההיסטוריה, רצה הקב"ה לתת לנו חלופה באמצעותה נוכל להיפטר מהגלות, תחליף לגלות, וכך כותב :
... אלא ודאי שמשום הכי תכף שהוציאם ממצרים קודם זמנם, שזה גורם להם לרדת בגלויות אחרות, כדי שלא יצערו על זה עשה להם סוכות, כלומר שאם יזכו יהיו נפטרים מהגלות בסוכה זו, והיינו דקפיד קרא (שמקפידה התורה) שידעו הדורות שתכף ביציאתם ממצרים נתן להם נחמה זו, כדי שישתדלו להיות זכאים, ולא יאמרו מה תועלת לנו להיות זכאים אם בין כך ובין כך אנו חייבים גלות, ואם לא היו עושים העגל היו נפטרים בזה מחוב הגלות…[1]
לעומתו הגאון מוילנא דוקא השווה בין הסוכה לארץ ישראל, הוא אמר שאת שתי המצות הללו אנו זוכים לקיימם אפילו כשאנו ישנים. בשתיהן אנו נכנסים כולנו לתוך המצוה עם כל גופנו.
אז הסוכה הינה תחליף לגלות או שער כניסה לארץ ישראל?
בס"ד הושענה רבא סוכות התש"פ
את שבעת הרועים, שבעת האושפיזין, אנו פוגשים במשך כל ימי הסוכות ואף בשמחת תורה בשבעת ההקפות המתחלקות לפי הרועים.
ראשית, מיהם שבעת הרועים? למה אנחנו מזמינים דוקא אותם לסוכתנו?
שבעת הרועים הם אברהם יצחק יעקב.
משה, אהרן, יוסף ודוד.
חכמינו סדרו אותם כנגד שבעת הספירות והמידות הראשיים.
אברהם- אהבה-חסד יצחק- גבורה-דין
יעקב- רחמים-תפארת
משה- נצח אהרן- הוד
יוסף- יסוד
דוד- מלכות.
למה דוקא הם הרועים, למה נגיד רבי שמעון בר יוחאי לא ביניהם? או רבי עקיבא וכדו'?
בס״ד לכבוד חג הסוכות תשרי התשע״ט
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת:
{יא} בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם:
{יב} הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
{יג} וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (פ)
שאלות:
- מתי אמור להערך מעמד הקהל, הכתוב מציין מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, האם מדובר בחג הסוכות שבתחילת שנת השמיטה ואז מובן הביטוי מועד שנת השמיטה, אבל פחות מובן הביטוי מקץ, או שמדובר על חג הסוכות שחל בשנה השמינית במוצאי שנת השמיטה, ואז מובן הביטוי מקץ אולם פחות מובן הביטוי מועד השמיטה?
- שואל אור החיים: צריך לדעת למה כפל שני פעמים תיבת למען, ולא הספיק לומר למען ישמעו וילמדו, וכמו שאמר בפסוק שאחרי זה שאמר ישמעו ולמדו:
- כידוע נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמן, דהיינו ממצוות עשה התלויות בזמן מסוים כגון ציצית , תפילין , סוכה , עליה לרגל וכדומה, מדוע כאן התורה מצוה במפורש אף את הנשים במצות עשה שהזמן גרמה?
- עוד יותר מפתיע למצוא את הטף במצוה זו, מה לילדים ולמצוות מהתורה?.
בס״ד עש״ק חול המועד סוכות התשע״ח
נוהגים בקהילות ישראל לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות, ולכאורה לא מתאים לסוכות, חג שאנו מצווים בו לשמוח, שלוש פעמים מזכירה התורה את השמחה בחג, ומגילת קהלת כולה פסימיות, למשל חוזר על עצמו הביטוי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, דור הולך ודור בא, או הבל הבלים כי הכל הבל ועוד כהנה רבים?
והנה עיננו הרואות שבעולם הזה העניים על פי רוב יותר שמחים מהעשירים והוא דבר פלא? והעניים חושבים שאם היו זוכים לעושר שמחתם הייתה כפליים?!
גם עיננו הרואות שככל שיוסיף האדם דעת וחכמה כך יוסיף מכאוב( גם זה מובא בקהלת).
באמת בא שלמה המלך דווקא לזכותנו במידת השמחה, אז מניין נשיג השמחה?
נראה שהוא רוצה במיוחד לעזור לעשירים ולחכמים להשיג שמחה ורוגע. ראשית מה הבעיה שלהם?
בס״ד לקראת חג הסוכות התשע״ח
הגמרא במסכת סוכה מחפשת אסמכתא בתורה לדין הסוכה, שגובהה המינימלי הינו 10 טפחים. (הפשט שעשרה טפחים זה הגובה המינימלי שאדם יכול לשבת בתוכו בצורה זקופה) בחיפושיה הגיעה הגמרא לארון הברית שגובהו עם הכפורת היה 10 טפחים. אמנם גם זה לא מפורש לגמרי בפסוק ( מפורש שהארון עצמו היה בגובה אמה וחצי שהם תשעה טפחים והכפורת לא מצוין גובהה אבל הגמרא לומדת שהיה טפח).
הגמרא שואלת והלא בארון הברית הגובה הינו כולל, מבחוץ, ואילו בסוכה הגובה של עשרה טפחים הינו מבפנים לא כולל הסכך?
לקראת סוכות התשע״ח
(מסכת סוכה לה ע״א)
עץ שטעם עצו וטעם פריו שווים הוי אומר זה אתרוג.
ראשית כיצד למדה הגמרא מהלשון פרי עץ הדר שטעם עצו וטעם פריו שווים?
שנית מה משמעות העניין שטעמם שווה?
בס"ד סוכות שנת תשע"ז
ביהדות הרבה דברים מחולקים לארבע, ויש לכל הרביעיות הללו מבנה וסדר. נביא בקצרה כמה דוגמאות:
ארבעת חלקי היממה, ארבע מיתות בית דין(סקילה, שריפה, הרג וחנק), ארבע סוגי שררות( מלך, חכם, כהן ונביא), ארבעת המינים( אתרוג, הדס, ערבה ולולב)
ארבעת הרגלים וארבעת האבות ועוד.
הפעם נעסוק בע״ה בנושא ארבעת המינים:
בס"ד
כדי שבני האדם יתאחדו, הם זקוקים לאתגר משותף. אתגר שהעולם יוכלו להזדהות איתו ולהירתם לקיימו. אתגר הנמצא מחוץ לקופסה.
סיסמאות כמו ״איש באמונתו יחיה״. ערכי הליבראליים או ״צדק חברתי״, או ״ערכי הדמוקרטיה״ או אליל ההשכלה, מעורפלים ותמיד נתונים במחלוקת, ואין תמימות דעים עליהם, ומי האחראי לפרשם?
בס"ד סוכות שנת תשוע"ה
קראנו השבת על מלחמת גוג ומגוג וסופה, ברצוני הפעם לנסות לעמוד על מיקומה של המלחמה האחרונה שטרם היתה.
ראשית אפתח בתמצית העניין. הנביאים יואל זכריה ויחזקאל מדברים עליה. מדובר על אוסף של עמים אשר יבואו להלחם בישראל, מפשט הנבואות משמע שמלחמה זו תהיה לאחר שמלך המשיח כבר ימלוך ועם ישראל ישב שקט ושאנן בארץ בערי פרזות. קבוץ אויבים זה יהיה כדי לקעקע את מהלך התיקון הגדול שעם ישראל בנשיאות המשיח יביא לעולם. וסופו של גוג וכל המונו יהיה טראגי, לאחריו יתחיל עידן חדש בעולם ומזרח תיכון חדש יפרח. מאז גם יבואו כל האומות לחוג את חג הסוכות ועוד שלל נפלאות.
היכן יתרחש קרב אלוהי זה?
בס"ד ערב סוכות שנת תשוע"ה
השלום הוא בוודאי חלום מקסים. אמנם לא של דאע״ש ועוד כמה ארגונים, אבל המוני אנשים לשלום מייחלים. את תפילת העמידה אנו מסיימים שלוש פעמים ביום בתפילת שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים.
אבל השאלה היא מה הדרך? אמנם יש רחוב בתל אביב דרך השלום, אבל עד היום דרך השלום הביאה רק למלחמות ולאבדות.
גם חג הסוכות הבעל״ט מצטייר במסורת ישראל כחג השלום. אנו מתפללים להשם ופרוס עלינו סוכת שלומך, גם שלומית בונה סוכת שלום.
אבל כיצד נשיג שלום בין כל האומות?
איזו קורת גג תוכל לסוכך על כל הבריות?