מובא בנביאים שכל הגויים בעתיד יבואו לחוג את חג הסוכות. ומובא בחז״ל דיון בין הגויים לבין השם שבעטיו יתן להם את מצות הסוכה לקיים ואז השם יוציא חמה מנרתיקה. הגויים יתקשו לשבת בסוכה והם יבעטו בה...
התקופה- ראשית ימי הבית השני. לפני כ2400 שנה.
הדמויות המרכזיות- עזרא הסופר יחד עם נחמיה מנהיגים את היהודים שארית הפליטה השבים לציון מהגולה. מסופר בספר נחמיה תיאור על חג הסוכות המיוחד שנחוג בימיהם כמו שלא תואר בכל התנ״ך כולו:
{יג} וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:
{יד} וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: {טו} וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: (פ)
{טז} וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: {יז} וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
מהפסוקים עולה תמונה לפיה חלקים גדולים מהעם היו דומה למה שנקרא היום חילונים. הם הופתעו לגלות ולשמוע שיש דבר כזה חג סוכות. וכששמעו על החג ומצוותו הם הלכו ליערות ולהרים וקצצו ענפים לסכך ולארבעת המינים ועשו חג סוכות שכמוהו לא היה מימות ישוע בן נון, ותהי שמחה גדולה מאוד.
השאלה כיצד יתכן שכל ימי הבית הראשון לא היה חג סוכות כמוהו, בממלכת דוד ושלמה או בזמן חזקיהו המלך בטח קיימו את מצוות התורה בהידור? וכיצד יתכן שהם לא הכירו את מצות הסוכה?
ולמה יהושע בן נון נקרא כאן ישוע, היכן נעלמה ההא שלו?
בס"ד ט"ז בתשרי התשע"ה
התורה מצווה אותנו לחוג את חג הסוכות זכר לסוכות שבהם ישבנו בהוציא השם אותנו מארץ מצרים. מה היה מיוחד בסוכות אלו שכנגדם אנו חוגגים כל ההיסטוריה את חג הסוכות. והלא אנו לא מציינים חג לכל אירוע היסטורי גם אם הוא חשוב. אין לנו חג המן או חג באר מרים למרות שהיו אלה ניסים מדהימים שליוו את ישראל בנדודי המדבר?
על פי חז״ל יש כוח בעבודת הקודש של חג סוכות לתקן את חטא אדם הראשון.
מה היה חטאו? אכל מעץ הדעת. ומה בכך שאכל?
התשובה הפשוטה היא שהוא עבר על צו ה׳. אז התיקון הפשוט לחטא האדם הראשון להיות תמימים עם ה׳. לא להתפלפל ולחפש חוכמות כאשר דבר ה׳ ברור. פלפולו של אדם הראשון היה, מה טעם ברא ה׳ עץ פרי, אם לא בשביל שנאכל ממנו. אנו לוקחים בחג הסוכות את ארבעת המינים ומקלסים את ה׳ ושמחים לפניו, ולא אוכלים בכל משך החג מהאתרוג, אשר לדעת רבי אבא במסכת סוכה, היה זה עץ הדעת ממנו נאסר לאכול. לא הכל נבחן בתועלת הפרטית שלנו.
אחת מארבעת המינים שנצטוינו לטול בחג הסוכות ולשמוח בהם לפני ה׳ א-לוהינו.
מה המיוחד בו? מהי תרומתו לשאר המינים? ומהי תרומתם לו?
עץ האתרוג שייך למשפחת ההדרים ודומה להם בכמה ענינים אבל בכל זאת שונה הוא מהם ומכל עצי השדה.
טעם עצו וטעם פריו שוים- אם נקח חתיכת עלה או אף קליפה שלו טעמה כשל פריו. בשל כך מובאת בחז״ל דעה שזהו עץ הדעת וכך מובא:
רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, זהו שנאמר ״ ותרא האשה כי טוב העץ למאכל״- צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלה אתרוג. ( בראשית רבה טו)
רבי אבא מדייק מלשון הפסוק, חוה ראתה שהעץ עצמו טוב למאכל, וזה מתאים רק לאתרוג.
אנו מצוים לדור כל שבעת ימי החג בסוכה, כמו שמצוה התורה: בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כג).
לשבת בסוכה זה להרגיש שאין לנו בעצם כל יכולת שהיא לבטח את חיינו. כל מעשה ידי אדם ותחבולותיו הבל המה. הסוכה היא המבצר שלנו, עצם ההכרה באפסיות מעשינו ובתלותינו בריבונו של עולם נוסכת בנו כוחות ותקוה. השם לי בעוזרי מה יעשה לי אדם. להכרה הזו אנו מגיעים לאחר ההיטהרות של הימים הנוראים, לאחר שהורדנו מעלינו את כל הקליפות והצביעות.
אל הסוכה אנו נכנסים כולנו בדומה למצות ישוב ארץ ישראל, אנו בשלמות בתוך המצוה. גם בשתי המצות האלו אנו זוכים לקימן אף כשאנו ישנים. כאן לא הצד הבחירי שבנפשנו הוא השולט אלה הצד הסגולי.
מובא במדרש (ויקרא רבה פר' ל פיס' יב):
"פרי עץ הדר - אלו ישראל. מה אתרוג, יש בו טעם ויש בו ריח - כך ישראל, יש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים - אלו ישראל. מה התמרה, יש בה טעם ואין בה ריח - כך יש בישראל שיש בהם תורה ואין מעשים טובים. הדס - יש בו ריח ואין בו טעם. אלו ישראל, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ערבה - אין בה טעם ולא ריח אלו בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים".
וקשה על מדרש זה, הרי אמרו חז״ל( מסכת ברכות נז)
על הפסוק בשיר השירים ״ כפלח ברימון רקתך״, אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.
ועוד אמרו חז״ל
(בסנהדרין דף ל"ז) אמר רבי זירא על הכתוב, "וירח ריח בגדיו ויברכהו. ויאמר, ראה, ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה' (ספר בראשית תולדות חמישי). ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו, אלא בוגדיו. דאפילו בוגדים שבהם, יש בהם ריח".וקורא לו יצחק אבינו , ריח שדה אשר ברכו ה׳.
למדנו משני מקורות אלה שאין בישראל אנשים ריקים ממצוות, ואין אנשים שאינם מדיפים ריח טוב, אז כיצד אומר המדרש שישנם כאלה בלי טעם וריח?
זמן שמחתנו
בתורה שבכתב אנו מצוים שלוש פעמים לשמוח בחג סוכות, יותר מכל חג אחר. ובתפילותינו הוא נקרא זמן שמחתנו.
מה לשמחה זו בחג הסוכות? אם התורה מצוה עלינו לשמוח, משמע שזה בידינו, כיצד משיגים שמחה?
אומר הפלא יועץ ערך סוכה:
רצה לשמחנו מיגוננו ומצערנו שנצטערנו בימי התשובה, ונתן לנו תיכף את חג הסוכות וציונו לשמח וקובע לנו שכר טוב כל שמחתנו.
גם הרב קוק כותב ברוח דברי הפלא יועץ, בעולת ראיה ח״ב עמ׳ שסז:
התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה...היא מוכרחת להיות סופנת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגיבור שבגיבורים. שבים על כן ימים של שמחת קדש, של חדות נפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה.
הפלא יועץ אומר שניתן לנו חג הסוכות לשמחנו מצער ימי הדין. הרב קוק מוסיף שבכך ישנה השלמה של התשובה, כמו חולה שלא די לסלק את המחלה ממנו, עוד יש לחזק את כוחות החיים שבו.
מהי מתנה זו שנתן לנו? האם השמחה הינה מתנת שמים או מצוה שאנו נצטוינו בה ומוטלת עלינו?
צריך להבין את הקשר של האומות לחג הסוכות מחד, ואת הברור שהסוכה עושה בין ישראל לעמים מאידך?
בזמן בית המקדש היו ישראל מקריבים במשך כל ימי חג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וענינם בפשיטות שישראל מושכים שפע חיות לעולם כולו בחג הסוכות, אבל מה עניין סדר קורבנות אלו, אשר הולכים ופוחתים מיום ליום?