מובא בפרשת בא:
כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְ-ה-וָ-ה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ. כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ; (שמות י כד)
זהו דבר פלא, בה בשעה שמשה ופרעה מתעמתים ביניהם, פרעה כבר נסוג מסרובו המוחלט, ומסכים ליציאת בני ישראל אבל דורש , רק צאנכם ובקרכם יוצג. אני רוצה שתשאירו ערבון כדי לודא שאתם תחזרו חזרה. וכנגד זה עונה לו משה, אנו לא מתכוננים להשאיר במצרים, אפילו לא פרסה אחת, והחידוש הגדול בדבריו באומרו:
גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ.
חכמינו התקשו להבין כיצד משה רבנו, עבד השם, שאול ישאל זבחי א-לוהים מאיש בזוי וטמא, אשר הרים פיו בקדוש ישראל, החפץ לה׳ בזבח רשעים?!
בתוך כל סיפורי המכות, הכנת המצות ושאר ההכנות של בני ישראל ליציאה למסע הגדול, מבקש השם ממשה רבנו בקשה מוזרה, ״דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב״.
השאלות העולות על כך:
מדוע רצה השם שבני ישראל יצאו ברכוש גדול, ולמה באופן זה של שאלה מהמצרים, אופן שיש בו לכאורה טעם לפגם, גם למה בא בבקשה, ריבונו של עולם מבקש מכם טובה, ולא בלשון ציווי כדרכה של תורה.
חשוב לציין שעוד לאברהם אבינו, השם הבטיח שצאצאיו יצאו מהגלות ברכוש גדול(בראשית טו). מהי מטרת הבטחה זו?