בפרשת בא השם מודיע למשה שבחצות הלילה יביא על המצרים את מכת בכורות, ואילו משה מודיע לפרעה:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:
השאלה היא מדוע משה משנה מבחצות לכחצות?
בס"ד א' בשבט התשע"ד
בפתיחת פרשת בא אומר ה׳ למשה אני רוצה שתספרו לילדים ולנכדים שלכם את סיפורי ההתעללות שעוללתי למצרים. וכך נאמר:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְ-ה-וָ-ה.
העולם הצדיע לאחרונה לנלסון מנדלה המנוח על המהפכה האצילה שעשה בדרום אפריקה ללא שפיכות דמים. ואילו כאן התורה מצדיעה להתעללות שהתעלל ה׳ במצרים, ועוד מדריכה אותנו לספר לצאצעינו על המעללים הללו, ועל כך מבוססת ההגדה של פסח.
אי אפשר לומר שמכות מצרים היו נצרכות רק כדי להוציא פיזית את בני ישראל ממצרים, כי די היה במכת החושך כדי לצאת ללא כל הרס והרג. ואיני בא כאן לסנגר על המצרים, הם בודאי היו הרעים בסיפור, ואינם יכולים לומר אנו רק ביצענו פקודות וכדו׳, בטח שהם קיבלו את המגיע להם. אבל ברצוני לנסות להבין למה ה׳ מתפאר במסכת העינויים שהעביר להם, ולמה חשוב לו שאנו נספר זאת לדורות הבאים?
בס"ד א' בשבט התשע"ד 01-11-5774
מה בין ראש חדשים לבין ראשון לחדשי השנה?
למה אומרת התורה לכם, לכם כן ולמי לא?
כיצד מנו עד אז את הזמן?
ומדוע נבחרה מצוה זו דוקא להיות הראשונה לכל מצוות התורה?
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (שמות יב,ב)
עיון במכת בכורות מעלה לנו כמה שאלות:
1. מדוע מתו במכה גם בכורות השבויים העבדים ואף בכורי הבהמות?
2. מה פשר היות המכה בביצועו של ה׳ בכבודו ובעצמו?
3. לכאורה יש סתירה בפסוקים, מצד אחד ה׳ אומר ועברתי בארץ מצרים, משמע אני ולא מלאך , מצד שני מוזכר המשחית, שהוא מלאך?
4. ומיהו משחית זה?
5. מה פרוש הפסיחה המתוארת בפסוקים?
מה תפקידה של מכת בכורות?
תפקידה להוכיח שאין עוד מלבדו, הכאת הבכורים אשר נחשבו לאל במצרים, באה להוכיח זאת. גם ביררה שרק לישראל ניתנה הבכורה ולא לאומות העולם.
מובא בפרשת בא:
כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְ-ה-וָ-ה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ. כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ; (שמות י כד)
זהו דבר פלא, בה בשעה שמשה ופרעה מתעמתים ביניהם, פרעה כבר נסוג מסרובו המוחלט, ומסכים ליציאת בני ישראל אבל דורש , רק צאנכם ובקרכם יוצג. אני רוצה שתשאירו ערבון כדי לודא שאתם תחזרו חזרה. וכנגד זה עונה לו משה, אנו לא מתכוננים להשאיר במצרים, אפילו לא פרסה אחת, והחידוש הגדול בדבריו באומרו:
גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ.
חכמינו התקשו להבין כיצד משה רבנו, עבד השם, שאול ישאל זבחי א-לוהים מאיש בזוי וטמא, אשר הרים פיו בקדוש ישראל, החפץ לה׳ בזבח רשעים?!
בתוך כל סיפורי המכות, הכנת המצות ושאר ההכנות של בני ישראל ליציאה למסע הגדול, מבקש השם ממשה רבנו בקשה מוזרה, ״דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב״.
השאלות העולות על כך:
מדוע רצה השם שבני ישראל יצאו ברכוש גדול, ולמה באופן זה של שאלה מהמצרים, אופן שיש בו לכאורה טעם לפגם, גם למה בא בבקשה, ריבונו של עולם מבקש מכם טובה, ולא בלשון ציווי כדרכה של תורה.
חשוב לציין שעוד לאברהם אבינו, השם הבטיח שצאצאיו יצאו מהגלות ברכוש גדול(בראשית טו). מהי מטרת הבטחה זו?