בס"ד לפרשת בשלח התשפ"א
וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְ-ה-וָ֗-ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְ-ה-ו-ָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃[1]
למה הקב"ה כך סידר שהם יגיעו למקום מים מרים? מה מקור המרירות בחיים? כיצד נגמלים מהמרירות? מה ענין השלכת העץ למים?
בס"ד לפרשת בשלח התש"פ
נדמה לי שכולם מחפשים ורוצים למצוא את מקומם. להשיג עונג שלום ושלוה. להתחבר לנשמה. השאלה מה הדרך? האם צריך לנסוע עד להודו בשבילך כך?
המילה מקום תופסת מקום מאוד נכבד בחיינו ובתורה. אפשר לראות שמעבר לשימוש הפשוט, המקום משמש בתורה למקום מפגש עם השכינה, עם השם . כך נאמר על אברהם אבינו " וירא את המקום מרחוק" כשהוא מגיע להר המוריה, למקום שממנו נשתת העולם ובו נפגשים שמים וארץ. וכן נאמר "ויפגע במקום" על יעקב אבינו כשהגיע לבית אל למקום שבו השיג את חלום הסולם, המחבר שמים וארץ. ( ויתכן שזה אותו המקום)
בס״ד לפרשת בשלח התשע״ח
בפרשתנו לאחר חציית ים סוף מובא:
{כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
חז״ל עומדים על לשון הכתוב, ולמדים מהלשון ויסע, שבני ישראל לא רצו לסוע משם והיה צריך משה רבינו להסיעם.
מדוע הם לא רצו לסוע משם?