למה אנחנו לא ממהרים לקבל גרים?
בס"ד לפרשת יתרו התשפ"ד
ברוך הבא, אנו שמחים לקבל אותך לעם ישראל, בפרשה שלנו מופיע הגר הראשון בהיסטוריה, יתרו.
וזו ההזדמנות לברר את היחס שלנו לנושא הגיור.
דתות הבת שלנו מנסות לכבוש את כל העולם, את שאיפות ההשתלטות של האיסלאם אנו חווים היום על בשרנו בצורה קשה, אבל גם הנצרות הפילה חללים רבים ואנסה יהודים רבים לקבל את דתם. אמנם נכון שהיום הנצרות כבר נמצאת בקרבות נסיגה ומאבדת כל שנה מיליוני מאמינים, אבל השאיפה נשארה זהה. לעומתם אנו אין לנו מצווה לגייר את שאר העולם (כרגיל, הן חיקוי זול ולא נאמן למקור) ולא רק שאנו לא מיסיונרים, אפילו מי שמרצונו הטוב מנסה להתגייר, אנחנו מערימים עליו קשיים והרחקות.
בס"ד פרשת יתרו התשפ"ג
מהר סיני יצאנו עם חבילת מתנות מכובדת.
מה התרומה הגדולה שעם ישראל קיבל במעמד נורא ההוד הזה?
לפני שנדבר על התרומה הפחות צפויה- על הביישנות,הבא נתחיל במתנה הגלויה.
התועלת האמונית: עם ישראל ראה שידבר הא-לוהים עם האדם וחי,ולמד שיש תורה מסיני-יש לקב"ה תכנית עבודה בשבילנו כיצד לחיות חיים נכונים ומתוקנים,כולם הפנימו שתורת משה-תורת ה' היא.
בס"ד לפרשת יתרו התשפ"ב
בהבטה כללית אנו מבינים שעם ישראל עבר תהליך משמעותי מאוד מאז שיצא ממצרים ועד שקיבל התורה בהר סיני. מעם של עבדים לפרעה לבני חורין המקבלים מרצונם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלו אולי חמישים הימים הארוכים ביותר והמשמעותיים ביותר בהיסטוריה העולמית כולה. הנסיעה האחרונה בימים אלו היתה מרפידים להר סיני. ברפידים לא היה מים לעדה וצמחה מזה מריבה. ברפידים אומרים חז"ל רפו ידיהם מן המצוות, שם גם נלחמו עם עמלק, היו מבחינה גלויה במצב מאוד ירוד נפשית ורוחנית, ודוקא ממנו נסעו את המסע האחרון אל ההר. מה התרחש כאן? נראה שלא היתה כאן עליה הדרגתית אלא ירידה במדרון עד התחתית-רפידים וממנה היתה עליה מטאורית להר סיני, האמנם? מובא בפרשה:
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי׃ וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃(שמות יט,א-ב)
בס"ד לפרשת יתרו התשפ"א
כבר דברנו בעבר בענין הדיברה הראשונה "אנכי" האם היא מכלל תרי"ג מצוות התורה או לא. בעל הלכות גדולות (בה"ג) לא כולל אותה במצוות התורה ולעומתו הרמב"ם הרמב"ן כן כוללים.
ברצוני להתבונן במחלוקת זו ולנסות להבין את ענינה.
נראה שבה"ג שלא כולל את "אנכי" במצוות התורה, יאמר לנו שהדבר דומה לעבד שיבוא אל המלך ויבקש לקבל שכר על זה שהוא מכיר בכך שהמלך הוא המלך. יאמר לו המלך זו המציאות, זו עובדה! איזו זכות יש לך, או איזו עבודה עשית, בכך שאתה מכיר במציאות כפי שהיא. כל עולם המצוות מתחיל מהכרת המציאות הזו, עכשיו שאתם מכירים במלכותי קבלו מצוותי, אבל קודם לכך אין כלל מקום למצוה שתהיה קיימת.
ומה יענו לו הרמב"ם והרמב"ן שכן מונים את "אנכי" במצוות התורה?