למה אנחנו לא ממהרים לקבל גרים?
בס"ד לפרשת יתרו התשפ"ד
ברוך הבא, אנו שמחים לקבל אותך לעם ישראל, בפרשה שלנו מופיע הגר הראשון בהיסטוריה, יתרו.
וזו ההזדמנות לברר את היחס שלנו לנושא הגיור.
דתות הבת שלנו מנסות לכבוש את כל העולם, את שאיפות ההשתלטות של האיסלאם אנו חווים היום על בשרנו בצורה קשה, אבל גם הנצרות הפילה חללים רבים ואנסה יהודים רבים לקבל את דתם. אמנם נכון שהיום הנצרות כבר נמצאת בקרבות נסיגה ומאבדת כל שנה מיליוני מאמינים, אבל השאיפה נשארה זהה. לעומתם אנו אין לנו מצווה לגייר את שאר העולם (כרגיל, הן חיקוי זול ולא נאמן למקור) ולא רק שאנו לא מיסיונרים, אפילו מי שמרצונו הטוב מנסה להתגייר, אנחנו מערימים עליו קשיים והרחקות.
בס"ד פרשת יתרו התשפ"ג
מהר סיני יצאנו עם חבילת מתנות מכובדת.
מה התרומה הגדולה שעם ישראל קיבל במעמד נורא ההוד הזה?
לפני שנדבר על התרומה הפחות צפויה- על הביישנות,הבא נתחיל במתנה הגלויה.
התועלת האמונית: עם ישראל ראה שידבר הא-לוהים עם האדם וחי,ולמד שיש תורה מסיני-יש לקב"ה תכנית עבודה בשבילנו כיצד לחיות חיים נכונים ומתוקנים,כולם הפנימו שתורת משה-תורת ה' היא.
בס"ד לפרשת יתרו התשפ"ב
בהבטה כללית אנו מבינים שעם ישראל עבר תהליך משמעותי מאוד מאז שיצא ממצרים ועד שקיבל התורה בהר סיני. מעם של עבדים לפרעה לבני חורין המקבלים מרצונם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלו אולי חמישים הימים הארוכים ביותר והמשמעותיים ביותר בהיסטוריה העולמית כולה. הנסיעה האחרונה בימים אלו היתה מרפידים להר סיני. ברפידים לא היה מים לעדה וצמחה מזה מריבה. ברפידים אומרים חז"ל רפו ידיהם מן המצוות, שם גם נלחמו עם עמלק, היו מבחינה גלויה במצב מאוד ירוד נפשית ורוחנית, ודוקא ממנו נסעו את המסע האחרון אל ההר. מה התרחש כאן? נראה שלא היתה כאן עליה הדרגתית אלא ירידה במדרון עד התחתית-רפידים וממנה היתה עליה מטאורית להר סיני, האמנם? מובא בפרשה:
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי׃ וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃(שמות יט,א-ב)
בס"ד לפרשת יתרו התשפ"א
כבר דברנו בעבר בענין הדיברה הראשונה "אנכי" האם היא מכלל תרי"ג מצוות התורה או לא. בעל הלכות גדולות (בה"ג) לא כולל אותה במצוות התורה ולעומתו הרמב"ם הרמב"ן כן כוללים.
ברצוני להתבונן במחלוקת זו ולנסות להבין את ענינה.
נראה שבה"ג שלא כולל את "אנכי" במצוות התורה, יאמר לנו שהדבר דומה לעבד שיבוא אל המלך ויבקש לקבל שכר על זה שהוא מכיר בכך שהמלך הוא המלך. יאמר לו המלך זו המציאות, זו עובדה! איזו זכות יש לך, או איזו עבודה עשית, בכך שאתה מכיר במציאות כפי שהיא. כל עולם המצוות מתחיל מהכרת המציאות הזו, עכשיו שאתם מכירים במלכותי קבלו מצוותי, אבל קודם לכך אין כלל מקום למצוה שתהיה קיימת.
ומה יענו לו הרמב"ם והרמב"ן שכן מונים את "אנכי" במצוות התורה?
בס"ד לפרשת יתרו התש"פ
כך פותחות עשרת הדברות:
אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
האם זו מצווה אם לא?
מה אנו למדים מצירוף שם הויה ושם אלוהים יחדיו?
למה השם מתאר עצמו כמוציאנו ממצרים ולא כבורא העולם?
למה הפסוק מציין גם היציאה מארץ מצרים וגם מבית עבדים, והלא אנו יודעים שארץ מצרים הינה בית עבדים?
בס"ד לפרשת יתרו התשע"ח
כשיתרו מציע למשה רבנו למנות שופטים שיישאו עימו בנטל העם, הוא מעלה ארבעה קריטריונים:
כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.
אם כן הוא מציין ארבע מעלות:
1. אנשי חיל
2. יראי א-לוהים
3. אנשי אמת
4. שנאי בצע
צריך להבין מהם קריטריונים אלה.
בס"ד עש"ק פרשת יתרו שנת תשוע"ה
כך פותחת הדברה השלישית מעשרת הדברות:
{ז} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְ-הֹ-וָ-ה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: (ס)
בשביל מה באה דיברה זו? כיצד ״זכתה״ מצוה זו להיכנס לעשרת הדברות?
מסביר הרשב״ם:
"כל זה מכבודו של הקב״ה וגם שמירת שבת שאחריו וגם כיבוד אב ואם שהוקש כבודם לכבוד של מקום.."
כמובן שהקב״ה לא חסר לו כלום ואיננו צריך לכבודנו, אבל טובתנו אנו שנכבד את בוראנו ומטיבנו. וכעין זאת אנו מבינים שטובת הילדים לכבד את הוריהם לכן צוותה זאת התורה.
פריחת הנשמה של עם ישראל במתן תורה
מובא בחז״ל שנשמת ישראל פרחה במתן תורה וכך במדרש רבה:
אריה שאג, הדא הוא דכתיב (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג
אמר רבי סימון:
משל למלך, שנכנס בפלטין שלו. שמעה מטרונה שלו ונתנה מקום והיתה מרתתת. אם המטרונה מתייראת, מה יעשו השפחות והעבדים?!
כך כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, שמעו קולות ומתו, שנאמר (שיר ה): נפשי יצאה בדברו, אם ישראל כך, עובדי כוכבים עאכ"ו! (ע״כ המדרש)
וסומך המדרש את דברו על הפסוק בשיר השירים: ״נפשי יצאה בדברו״.
מה עניין פריחת הנשמה?
בס"ד ט"ו בשבט התשע"ד
בפרשת יתרו לאחר שהגיעו ישראל להר סיני וחנו כנגד ההר, אומר ה׳ למשה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ-ה-וָ-ה: (שמות יט, ט).
הפסוק לא מובן , ה׳ אומר למשה אני אבוא ואתגלה אליך באופן שכל העם יראו זאת וישמעו שאני מדבר עמך, ועל ידי זה יאמינו שאכן אני נגלה אליך ויאמינו באופן מוחלט שאתה נביא שלי.
והיינו מצפים לקרוא בהמשך הפסוק׳ ויגד משה את דברי ה׳ אל העם׳. אבל הפסוק אומר להיפך, משה אומר את דברי העם אל ה׳. אז מה הם אמרו?
בס"ד ט"ו בשבט התשע"ד
למה אחר שציוה ה׳ ׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׳, ציוה גם ׳לא תעשה לך פסל׳, והרי בכלל יהיה גם תעשה? אם כן העשיה אסורה כבר באיסור קודם?
וגם למה אמר לך, וכי לעשות פסל למישהו אחר יהיה מותר?!
ולמה קרא לצלמים פסל, מה פרושו?
למה אומר כאן אל קנא? במה שייכת הקנאות אל ה׳?
ולמה אומר שיפקוד עון האבות על הבנים השלשים והרבעים, מה ההצדקה לכך ומה הקשר לאיסור פסל ומסכה?
מתואר בפסוקים:
בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. (שמות יט, א)
כשיתרו מציע למשה רבנו למנות שופטים שישאו עימו בנטל העם, הוא מעלה ארבעה קריטריונים:
כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ. (שמות יח כא)
הדיבר השני בעשרת הדברות:
לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
מדוע נכתב יהיה בלשון יחיד למרות שהמשך הפסוק מדבר בלשון רבים?
רש״י מפרש, לא יהיה לך- למשה בלבד נאמר. ולמה רק לו? כדי ליתן פתחון פה למשה ללמד סנגוריה במעשה העגל. וזהו שאמר(שמות לב) למה ה׳ יחרה אפך בעמך, לא להם צוית...אלה לי לבדי.
צריך עיון בפרושו, מה הקלה זו באה לומר?וכי באמת אין לישראל איסור בכך?! וכי רק למשה נאסרו אלוהים אחרים?! ואם אכן לא נאסר לישראל, אז מה חטאם בחטא העגל ולמה נענשו?
הדיברה האחרונה
אם היינו מנסחים היום את עשרת הדברות, בלי לדעת את הדברות המקוריות, אילו דברות היינו מציינים? ואילו לא?
דומני שהיום הרבה אנשים היו שוכחים לציין את הדיברה האחרונה. מדוע? היום ישנה נטייה לעסוק בעיקר בגלוי ולהמעיט מחשיבות הנסתרות שבלב הבריות, אבל הקב״ה חותם את עשרת הדברות דוקא בנסתרות:
וכך מופיעה הדברה האחרונה ברשת יתרו:
לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; {ס} לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (שמות כ יג)
ובעשרת הדברות שבספר דברים :
וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ; {ס} וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (דברים ה יז)
לאחר שמשה רבנו הוציאם ממצרים, עשה לעיניהם את האותות, בקע את הים והעבירם בתוכו, הוריד להם את המן ודאג לכל מחסורם, והנה הם כבר עומדים לפני הר סיני, ובנ"י לא מאמינים בו, הכיצד?
יתרו בא לבני ישראל אל המדבר לאחר ששמע את הניסים והישועות שעשה השם לבנ"י והוציאם ממצרים.
וכשהוא נפגש עם משה רבנו, מספר לו משה, את מה שעשה השם לפרעה ולמצרים.
האין זה פלא, שמשה דוקא מספר ליתרו את קורות המצרים, ולא את קורות עם ישראל ?