בס"ד ט"ו בשבט התשע"ד
בפרשת יתרו לאחר שהגיעו ישראל להר סיני וחנו כנגד ההר, אומר ה׳ למשה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ-ה-וָ-ה: (שמות יט, ט).
הפסוק לא מובן , ה׳ אומר למשה אני אבוא ואתגלה אליך באופן שכל העם יראו זאת וישמעו שאני מדבר עמך, ועל ידי זה יאמינו שאכן אני נגלה אליך ויאמינו באופן מוחלט שאתה נביא שלי.
והיינו מצפים לקרוא בהמשך הפסוק׳ ויגד משה את דברי ה׳ אל העם׳. אבל הפסוק אומר להיפך, משה אומר את דברי העם אל ה׳. אז מה הם אמרו?
בס"ד ט"ו בשבט התשע"ד
למה אחר שציוה ה׳ ׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׳, ציוה גם ׳לא תעשה לך פסל׳, והרי בכלל יהיה גם תעשה? אם כן העשיה אסורה כבר באיסור קודם?
וגם למה אמר לך, וכי לעשות פסל למישהו אחר יהיה מותר?!
ולמה קרא לצלמים פסל, מה פרושו?
למה אומר כאן אל קנא? במה שייכת הקנאות אל ה׳?
ולמה אומר שיפקוד עון האבות על הבנים השלשים והרבעים, מה ההצדקה לכך ומה הקשר לאיסור פסל ומסכה?
מתואר בפסוקים:
בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. (שמות יט, א)
כשיתרו מציע למשה רבנו למנות שופטים שישאו עימו בנטל העם, הוא מעלה ארבעה קריטריונים:
כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ. (שמות יח כא)