בס״ד מובא במדרש רבה:
בשלושה דברים נתנה התורה:
במדבר,
באש,
ובמים.
במדבר דכתיב: ויבואו מדבר סיני.
באש דכתיב: והר סיני עשן כולו כי ירד עליו ה' באש.
במים דכתיב: גם עבים נטפו מים, מה אלו בחינם לעולם, אף דברי תורה בחינם לעולם. (עד כאן לשון המדרש).
המסר הפשוט של המדרש הינו שהתורה הינה הפקר לכולם, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. המייחד שלושה אלא שהם הפקר לכל.
להבדיל מדתות אחרות בהן התורה רק "שייכת" לחכמים, תורת ישראל נגישה לכל דכפין.
ויש להתבונן במדרש זה:
במדבר אני מבין אבל היכן מצאנו באש ובמים?
בס״ד עש״ק פרשת במדבר שנת תשוע״ה
התורה מציינת בכמה מקומות את קדושת הבכורות. ביניהם ״ קדש לי כל בכור פטר כל רחם״(שמות יג, א) או ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְ-הֹ-וָ-ה:״( במדבר ג, יב)
ויש להבין את שורשה של קדושה זו, מדוע נפסלו הבכורים מן הכהונה, וכיצד התורה מצוה על פדיון הבכורים כבר ביציאת מצרים עוד לפני חטא העגל? גם השם לא עושה דבר לחינם ואם בחר בבכורים בטח יש לכך תכלית, אז מה תכליתה של הבכורה ?
פרשת במדבר עוסקת בין השאר במספר בני ישראל כשנה לאחר היציאה ממצרים. טרם נסיעתם מהר סיני לכוון ארץ ישראל.
עיון במפקד מגלה ששבט לוי היה השבט הקטן ביותר. מספרם לא מגיע לחצי מגודלו של השבט הקטן בישראל. והוא פלא, דוקא שבט לוי שלא חטא בעגל ולא התמעט במגפה, ולמה הם הקטנים ביותר?
בשפה המדוברת אנו רגילים לחלק ביניהם כך: עבודה- כל סוגי פעולות בני האדם. מלאכה-אלו עבודות שבהם יש עבודת כפיים.
ברם עיון בפרשתנו פרשת במדבר מלמדנו אחרת:
התורה מתארת את עבודת משפחות הלוי.
שבט לוי התחלק לשלוש משפחות: קהת, גרשון ומררי. קהת מונו לשאת את כלי המשכן במסעות המדבר. גרשון מונו לשאת את יריעות המשכן, מכסהו, המסכים הקלעים והמיתרים, בקיצור את כל החלקים הרכים. מררי מונו לשאת את כל החלקים הקשים העמודים האדנים והיתדות.
שונים היו בני קהת בזה שאצלם נאמר בפסוק לעשות מלאכה באהל מועד, ואילו אצל גרשון ומררי נאמר בפסוק לעבוד עבודה
מה ההבדל בין מלאכה לעבודה, ולמה שינה ביניהם?