לפרשת בהעלותך התשפ"ג
הפרשה פותחת כך:
דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת׃
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
מהי העבודה המיוחדת לאהרן הכהן בהעלאת הנרות?
בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"ב
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה׃(במדבר ח,ג)
מובא בספרי- להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. כמובן שהספרי צריך עיון, מה החידוש בזה שאהרן לא שינה, למה שישנה אדם גדול כמוהו מציווי הקב"ה?
בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"א
לכאורה בספר במדבר מתעוררת השאלה או התמיהה: מה מצא השם בעם ישראל שבחר בו לעם סגולה? לאורך כל הדרך ישנן חריקות, לאחר קריעת הים לא רוצים לזוז מים סוף, מתלוננים במרה, צריך היה לכפות עליהם הר כגיגית, ארבעים יום לאחר המעמד המופלא כבר חוטאים בחטא העגל, מתמהמהים יותר מידי בהר סיני, וכשכבר נוסעים- כתינוק הבורח מבית ספרו, מיד אחר כך המתאוננים במחנה וסופם הקשה בקברות התאווה, חטא המרגלים המואסים בארץ חמדה, ואחריהם המעפילים החפצים בארץ חמדה אבל מתעקשים לעלות בהר נגד רצון השם, חשיפת מחלוקות פנימיות בחטא קורח ועדתו, חטא הזונים עם בנות מואב ומדין, התמונה נראית עגומה, ואיתה הפליאה הזהו העם הנבחר?!
בס"ד לפרשת בהעלותך השת"פ
מובא בפרשתנו ציווי על עשיית הפסח. היה זה בשנה השניה ליציאת מצרים, שבועיים לאחר חנוכת המשכן, בהר סיני. בעקבות הפסח הזה מסופר על האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח במועדו, הם באו למשה לשאול מה יעשו? משה שואל את ה’ ואז מתגלה לנו פסח שני, מועד ב’ למצוות הפסח למי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכל לעשות את הפסח במועדו.