בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"ב
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה׃(במדבר ח,ג)
מובא בספרי- להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. כמובן שהספרי צריך עיון, מה החידוש בזה שאהרן לא שינה, למה שישנה אדם גדול כמוהו מציווי הקב"ה?
בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"א
לכאורה בספר במדבר מתעוררת השאלה או התמיהה: מה מצא השם בעם ישראל שבחר בו לעם סגולה? לאורך כל הדרך ישנן חריקות, לאחר קריעת הים לא רוצים לזוז מים סוף, מתלוננים במרה, צריך היה לכפות עליהם הר כגיגית, ארבעים יום לאחר המעמד המופלא כבר חוטאים בחטא העגל, מתמהמהים יותר מידי בהר סיני, וכשכבר נוסעים- כתינוק הבורח מבית ספרו, מיד אחר כך המתאוננים במחנה וסופם הקשה בקברות התאווה, חטא המרגלים המואסים בארץ חמדה, ואחריהם המעפילים החפצים בארץ חמדה אבל מתעקשים לעלות בהר נגד רצון השם, חשיפת מחלוקות פנימיות בחטא קורח ועדתו, חטא הזונים עם בנות מואב ומדין, התמונה נראית עגומה, ואיתה הפליאה הזהו העם הנבחר?!
בס"ד לפרשת בהעלותך השת"פ
מובא בפרשתנו ציווי על עשיית הפסח. היה זה בשנה השניה ליציאת מצרים, שבועיים לאחר חנוכת המשכן, בהר סיני. בעקבות הפסח הזה מסופר על האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח במועדו, הם באו למשה לשאול מה יעשו? משה שואל את ה’ ואז מתגלה לנו פסח שני, מועד ב’ למצוות הפסח למי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכל לעשות את הפסח במועדו.
מאמר לפרשת בהעלותך התשע״ח
מי מסיע את מי? השם מסיע אותנו לאשר יחפוץ, או שהנסיעות הן מבחירתנו אנו?
לְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …(ויקרא ט,יז)
מובא בברייתא דמלאכת המשכן (קירשנר) פרק יג
על פי שלשה היו ישראל נוסעים: על פי הקודש, על פי משה, על פי חצוצרות. על פי הקודש מניין? שנאמר: "על פי יי יסעו" (שם ט יח). על פי משה, שהיה אומר להם מבערב: בהשכמה אתם נוסעים. התחילו ישראל לתקן בהמותם ואת כליהם לצאת. על פי חצוצרות, שנאמר: "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות" (שם י ה)
למדנו שמשה היה מכריז בערב שמחר נוסעים, הענן היה עולה בבוקר, החצוצרות היו מתריעות ואז היו מתחילים לזוז. אז מי הזיז את מי ? על פי השם יסעו ועל פי השם יחנו או על פי הכרזתו של משה ?
עוד שאלה: אמרו חז״ל על הפסוק ויסעו מהר השם, שנסעו כתינוק הבורח מבית ספרו ( ראה שבת קט״ז), אם הנסיעה על פי השם איזו בריחה יש כאן?