מאמר לפרשת בהעלותך התשע״ח
מי מסיע את מי? השם מסיע אותנו לאשר יחפוץ, או שהנסיעות הן מבחירתנו אנו?
לְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …(ויקרא ט,יז)
מובא בברייתא דמלאכת המשכן (קירשנר) פרק יג
על פי שלשה היו ישראל נוסעים: על פי הקודש, על פי משה, על פי חצוצרות. על פי הקודש מניין? שנאמר: "על פי יי יסעו" (שם ט יח). על פי משה, שהיה אומר להם מבערב: בהשכמה אתם נוסעים. התחילו ישראל לתקן בהמותם ואת כליהם לצאת. על פי חצוצרות, שנאמר: "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות" (שם י ה)
למדנו שמשה היה מכריז בערב שמחר נוסעים, הענן היה עולה בבוקר, החצוצרות היו מתריעות ואז היו מתחילים לזוז. אז מי הזיז את מי ? על פי השם יסעו ועל פי השם יחנו או על פי הכרזתו של משה ?
עוד שאלה: אמרו חז״ל על הפסוק ויסעו מהר השם, שנסעו כתינוק הבורח מבית ספרו ( ראה שבת קט״ז), אם הנסיעה על פי השם איזו בריחה יש כאן?
בס״ד לפרשת בהעלותך התשע״ח
האם לקחת דירה מתיווך או לא? ביטוח ישיר או מסוכן ביטוח? קונה בחנות המפעל או בכלבו? האם לנהוג כחסיד או מתנגד?
בס״ד לפרשת בהעלותך התשע״ז
בפרשתנו, קרוב לשנה מאז יצאו אבותינו ממצרים, חוזר השם ומצווה על קיום מצות הפסח. בין כה וכה התעוררה שאלה של אנשים שהיו טמאים לנפש ולא יכלו לעשות את הפסח במועדו, ובזכותם התבררה ההלכה: יש מועד ב׳. יש פסח שני למי שלא יכל לחוג את פסח ראשון מחמת שהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה. ובפסוק האחרון של הפרשיה הזו באה התורה ומתייחסת לגרים:
יד} וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַי-הֹ-וָ-ה כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ: (במדבר פ' ט)
מה מטרת פסוק זה? הלא לא מצאנו שהתורה מדגישה לגבי מצוות אחרות שגם הגרים מצווים בהם?!
גם מה מלמדת התורה באומרה לכם, ולגר ולאזרח הארץ, וכי אנו לא אזרחי הארץ?!
בס"ד עש"ק פרשת בהעלותך תשוע"ה
בפרשת בהעלותך לאחר שעמ״י החל את מסעו מהר סיני לכוון ארץ ישראל, מהר מאוד מתחילות התלונות והבכיות, העם מתלונן ומבקש לאכול בשר ודגים. והשם עונה להם שייתן להם בשר לאכול עד אשר יצא מאפם. ואז משה רבינו אומר להשם אמירה שנשמעת ככפרנית:
{כא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים:
{כב} הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם:
כמובן שדבריו אלו העלו שאלות נוקבות, כיצד משה רבינו מפקפק ביכולת השם לספק להם בשר. האם הוא חטא בזה, ואם כן מדוע לא נענש?