בס"ד לפרשת קורח התשפ"ב
עיקרה של הפרשה סובב על מחלוקת קורח ועדתו, על טענתם כלפי משה ואהרן: רַב־לָכֶם כִּי כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְ-הֹוָה׃ צועקת כאן השאלה, כיצד בכלל היתה הווה אמינא לטעון על משה ואהרן טענה כה הזויה, משה שהתורה מעידה עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."(במדבר יב,ג) ואף אהרן אחיו היתה ענו ביותר, אז כיצד בכלל יכל מישהו להעלות כזה שקר גס ולטעון שהם מתנשאים על עם ישראל?
בס"ד לפרשת קורח התשפ"א
קורח ועדתו טוענים כלפי משה ואהרן טענה סוציאלית ,טענה שוויונית, וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְ-הֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְ-הֹוָֽה׃[1] משה רבנו כשעונה להם אומר : בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְ-הֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃[2] מתשובתו נראה שהוא לא מסכים עם הטענה, ואומר שבבוקר ה' יודיע מיהו הקדוש, וממילא יתברר מי לא קדוש, ומובן שלא כולם קדושים.
ראשית יש בעיה לשונית בטענתם, כל העדה-נאמר בלשון יחיד, כולם קדושים-בלשון רבים, מדוע הם עוברים מיחיד לרבים? שנית לאיזו עדה הם מתכוונים: לכל עם ישראל? לכל הבכורים? לבני ראובן או לכל שבט לוי?
מדוע את טענתם כלפי משה ואהרן הם אומרים בזמן עתיד, "מדוע תתנשאו", ולא בלשון עבר כמו שהיה צפוי שיאמרו?
בס״ד
בפרשת קורח מסופר לנו על מחלוקת שעוררו קורח ועדתו כנגד הנהגת משה ואהרן. משה רבינו מנסה לכבות את להבות המרד, ובינתיים הוא פונה אל השם ומתפלל שהשם לא יקבל את מנחתם.
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְ-הֹ-וָ-ה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם:
וצריך עיון למה משה נלחץ שהשם יקבל את מנחתם ומבקש מהשם שלא יקבלה? וכי עיני משה צרות בזכויות של מישהו ?
ומה הקשר בין בקשתו לבין טענתו ״לא חמור אחד מהם נשאתי״ ?
כיצד יכול בשר ודם בכלל לומר לריבונו של עולם שלא יקבל מנחה של מישהו, ומה ענינו של משה העניו מכל האדם, למנוע שכר של מישהו אם מגיע לו?
בס״ד לפרשת קורח התשע״ח
בפרשתנו אנו פוגשים את מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה הקשות. לאחר שעדת קורח סחפה אחריה חלקים גדולים מהעם והמגפה החלה להרוג במחנה ישראל, משה רבינו שולח את אהרן הכהן עם המחתה והקטורת לרוץ בתוך המחנה ולעצור המגפה וכך נאמר:
ט וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {י} הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם: {יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה הֵחֵל הַנָּגֶף: {יב} וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: {יג} וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: {יד} וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח: {טו} וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה:
לא מובן אם הנגף מאת השם יתברך כפי שמשתמע כאן , כיצד יכול בשר ודם לעצור את מלאך המוות?
אבל ראשית יש להבין האם מלאך המוות הורג גם מדעת עצמו או רק על פי גזרת השם?