בס"ד מאמר לפרשת קורח התשע"ה
קורח למי שלא זוכר, ערער על המינויים שמינה משה רבינו, ובכך גם ערער על תוקפה של התורה כתורה מן השמים. מחלוקתו גרמה להרס גדול בעם ולאבדות גדולות שמתו מי בבליעת האדמה ומי בשריפה ומי במגפה. הוא רצה לקבל את תפקיד נשיא שבט לוי שניתן לאליצפן בן עזיאל. כבר עמדנו בעבר על שורש מחלוקתו והפעם ברצוני להתעכב על יחוסו. הפסוק אומר כך:
{א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
{ב} וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:
הפסוק מייחס אותו עד לסבא רבה שלו ללוי בן יעקב אבינו. יחוס זה נראה לכאורה מיותר ולכן הוא אומר דרשני.
ויותר מזה שואל אור החיים: למה יזכיר ה' זכרון הצדיקים יצהר קהת לוי במעשה בלתי הגון כזה ומה צורך יש בדבר?
אלה שכנראה הפסוקים רוצים לומר שלמרות שאבותיו היו צדיקים ייחוסו דוקא עמד לו לרועץ, וכיצד זה כך?
פלא גדול מדוע קרח ועדתו באו בטענה זו דוקא. לטעון כנגד משה ואהרן שהם מתנשאים, מתגאים?! לא היו להם רעיונות יותר טובים?!
הלא על משה מעידה התורה שהוא ענו מכל האדם. וגם אהרן הכהן היה ענו גדול. מובא בתורה שכאשר ביקש השם ממשה שיקח על עצמו את משימת הוצאת בני ישראל ממצרים. משה לא הרגיש בנוח כלפי אהרן אחיו שעד אז הנהיגם ונשא את סבלם במצרים. אז עונה השם למשה,״ וראך ושמח בליבו״, אהרן ישמח לראותך מחליף אותו בתפקיד. כמה אנשים יש שיכולים לראות בשמחה את אחיהם מחליפם?
אז על שני אלו הצדיקים בחרו קרח ועדתו לטעון מדוע תתנשאו??
כולם יודעים כמה המחלוקות הרסניות, כמה נזק גורמות, כמה הן משפילות את רמת החיים ושמחתם, ומחבלות בשלמות הצבור.
אבל כיצד אפשר לפתור אותן, זו שאלה גדולה.
אנו פוגשים אותה בגדול בפרשת קורח. ועיון בפרשה יכול ללמדנו כמה עצות בהתמודדות איתה.
אבל ראשית אביא הסיפור בקצרה:
קורח שהוא משבט לוי ומנושאי הארון לוקח בדברים את דתן ואבירם ואון בן פלט בני שבט ראובן ועוד 250 ראשי סנהדראות. הם באים בטענות כלפי משה ואהרן:
וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-ה-וָ-ה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְ-ה-וָ-ה:( במדבר טז, ג).
סופו של הסיפור קשה, קורח דתן אבירם נבלעים באדמה, וה250 איש נשרפים בזמן שהביאו למשכן מחתות עם קטורת.
און בן פלט לעומתם נשאר לפלטה, הוא ניצל מהבליעה באדמה. כיצד הוא ניצל?
צריך להתבוננן בטענת קורח ועדתו. הם טוענים שכל העדה כולם קדושים. האם אין בזה אמת?! אמנם אנו יודעים שסופם היה טרגי, אבל גם ברור שאם אין כלל אמת בדבר זה הם לא היו מצליחים למשוך אחריהם כה רבים וטובים. ועוד שאנו בהפטרת הפרשה פוגשים טענה דומה לזאת במהדורה מחודשת.
שמואל הנביא שהוא צאצע של קורח, מוכיח את ישראל כאשר הם מבקשים להמליך מלך, מה לכם לבקש מלך, כאשר ה׳ א-לוהיכם מלככם (שמואל א יא). והוא נותן להם מופת, ביום קציר חיטים הוא קורא לה׳ שיתן להם קולות ומטר למען ידעו שלא כשורה נהגו בבקשם מלך.
הנה גם לשיטת שמואל הנביא, המלכת מלך איננה רצויה. האם אי אפשר לנהל חיי אומה ללא מושל, וכולם ילמדו ישר מה׳ מה נכון?
מה פשר כוחה של אמירת פיטום הקטורת, להנצל מכל מיני פגעים וצרות ?
מה היה ענינה של הקטרת הקטורת בבית המקדש?
כיצד זה שאותה קטורת גרמה למותם של נדב ואביהו ביום חנוכת המשכן ושל ה250 בפרשת קורח מחד, ואותה קטורת הביאה לעצירת המגפה שהשתוללה במחנה ישראל, לאחר תלונת בנ״י על משה ואהרן באמרם ״ אתם המיתם את עם ה״( במדבר יז ו).
גם צריך להבין מאין היתה לו למשה העצה הזו עם הקטורת, כדי לעצור את המגפה?
טז,א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.
כך פותחת פרשת קורח את סיפור מחלוקת קורח ועדתו עם משה ואהרון.
סופה כידוע קשה, חלקם נבלעו באדמה וחלקם נשרפו ל"ע.
אבל ברצוני להתבונן כיצד היא התחילה?
הפסוק הראשון של הפרשה פותח בלשון, ויקח קרח...הפסוק מסתיר מאיתנו את מה או את מי הוא לקח, במקום זאת מביא הפסוק את יחוסו , בן יצהר בן קהת בן לוי.
יש להתבונן מה הוא לקח?
מה הוא רומז? מה חבוי בין השורות? אנו לא אחת מתלבטים בשאלות מהסוג הזה בשמענו דברים כאלה ואחרים, אנו יכולים ללמוד שעור על כך ממשה רבנו.
קשה להבין בפרשתנו כיצד בנ"י לא לומדים לקח, לאחר שקורח עירער על מישרות משה ואהרון ונבלע באדמה יחד עם דתן ואבירם, ו250 השרופים בניסוי המחתות , כיצד בנ"י יכולים לומר למשה ואהרון אתם המיתם את עם ה'?
ובעקבות זאת הם שוב מקבלים מכה, את המגפה. ולאחר המגפה איזה צורך יש בנסיון המטות?
והשלב האחרון בתהליך הברור, עם ישראל בוכה האם תמנו לגווע, אבל בכי זה לא מביא מכה.
כבר ממבט כללי על הפרשה אנו שמים לב שישנו פה תהליך למידה,שעם ישראל עובר בפרשה.