בס"ד לפרשת פנחס התשפ"ב
פרשת פנחס מרובת נושאים, מתחילה בברית השלום שה' נותן לפנחס על מעשהו. עוברת לציווי לצרור את המדינים. נשיאת ראש בני ישראל (מפקד) תוך ציון העובדה שבו אין כבר אנשים מיוצאי מצרים, עליהם נגזרה הגזירה למות במדבר.עוברת למתן הנחיות לחלוקת הארץ בין משפחות עם ישראל. בקשת בנות צלופחד לקבל נחלה בארץ ותשובת השם "כן בנות צלפחד דוברות". ציווי השם למשה לעלות להר העברים ולראות משם את הארץ-זהו איתות למשה שיומו מתקרב. לאחריו משה מבקש מהשם שימנה לו מחליף "איש על העדה" והשם מצוה אותו לסמוך את יהושע בין נון "איש אשר רוח בו". ואז עוברת הפרשה לפרשת המועדות,מתחילה בקרבן התמיד ועוברת למוספי השבת, החודשים והמועדים. מה קורה פה,מה המשותף לכל הנושאים הללו?
בס"ד לפרשת פנחס התשפ"א
בפרשת פנחס ה' מצוה על חלוקת הארץ לשבטים. מחד היא צריכה להיות מותאמת לגודלם של השבטים ומאידך להיות על פי הגורל. כיצד שולב הגורל עם ההתאמה לשבטים, זה נושא מעניין להתבונן אך לא הפעם, כאן ברצוני להתמקד בהבנת מקומו של הגורל בתורה. מתי נכון להשתמש בגורל ומתי לא? האם הגורל חד משמעית נכון או לא?
בס״ד לפרשת פנחס התשע״ח
פרשתנו פותחת
{י} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יא} פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: {יב} לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם: {יג} וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
הקב״ה מכריז בזאת על פנחס הכהן שבזכות המעשה הקנאי שלו הוא זה שהביא לכפרה ולעצירת המגפה מעם ישראל. והפרס-ברית שלום עם הקב״ה.
שאלות:
למה מיחסו הכתוב כאן לאהרן הכהן? בתוכם
מדוע הכתוב אומר ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי ״, מדוע אומר ״בתוכם״ ולא ״קנאתי בהם״?
עונה אור החיים הקדוש, הייחוס לסבו- אהרן הכהן בא ללמד מחד שמעשהו של פנחס היה נובע למרות הקשיות שבו, ממידתו של אהרן הכהן אוהב השלום ורודף השלום. ומאידך מיחסו לאהרן הכהן כדי לומר לנו שפנחס במעשהו הביא לתיקון לסבו הגדול , אהרן הכהן .
בס״ד ערב שבת פרשת פנחס תשע״ז
בפרשתנו מובא מפקד של בני ישראל. מפקד זה כבר נערך בסוף שנות הנדודים במדבר, ומהווה הכנה לכניסה לארץ. שני כללים לנו בתורה: אחד שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. שנים שרק מה שנצרך לדורות נכתב בתורה. פעמים ששני הכללים האלו מעלים לנו שאלות. כך גם כאן, מה החשיבות לדורות של כל רשימת המשפחתולוגיה של השבטים? במקרים כאלה הלימוד לדורות לא נמצא ברובד הפשט אלא ברבדים יותר עמוקים הרמוזים בפסוקים. מובא בפרשתנו:
{יט} בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {כ} וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי: {כא} וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי: {כב} אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ( במדבר כו, יט)
כאן אור החיים הקדוש פתח לנו צוהר להבין משהו מהנלמד לנו לדורות מפסוקים אלו.