א וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. ב לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.(דברים ד)
בדיבור זה בה משה רבינו ובעצם חותם את התורה, לבל תשתנה. אל תוסיפו על מצוותיה ואל תגרעו ממנה אפילו נביא א-לוהים אין לו רשות לשנות בתורה דבר, רק הותר לו להורות הוראת שעה, אך בסיומה כללי התורה יחזרו למסלולם הקבוע.
במבט ראשון זה נראה מפחיד, כיצד תורה קבועה תוכל להתמודד עם שינויי החיים, עם התפתחות העולם. אנו רואים היום שאחת הטענות הכי פופוליסטיות כנגד התורה ונושאיה, היא שהתורה מיושנת. למשל איסור עשיית מלאכה בשבת ובכללו איסור הבערת אש, מקובל על המשכילים שתרם לעולם ליצירת יום המנוחה השבועי, אין חולק על כך שהטיב לעולם, אבל האם לחיצה על מתג החשמל דומה למורכבות הבערת אש שבימי משה רבינו? וכהנה שאלות נוספות.
האם חוקי המשפט אמורים להשתנות עם הזמן? האם המשפט המוסר והצדק הינם ערכים אנושיים או מוחלטים? ומדוע מצוה משה גם לא לגרוע מהתורה, הרי ברור שמי שגרע ממנה לא קיים מצוותה? לעומת המוסיף שהיה מקום לטעות שאינו מפר את מצות התורה, ולכן ראה משה להזהיר אותו לא להוסיף. הגורע ודאי שמפר התורה?
למה משה רבנו מספר על ניסיונות הכניסה שלו לארץ לדור נוחלי הארץ , לכאורה יוצאת טרוניה כלפי שמים מדבריו, ה' לא יכל לסלוח לו ולתת לו להיכנס ? מה הוא רוצה ללמד את בנ"י בזה ?