בס"ד לפרשת עקב התשפ"ב
פרשת עקב פותחת:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃
בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל־הָעַמִּים לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃
עולם של אהבה,ברכה,פוריות,שלום ובריאות-זה חזון אחרית הימים בנוסח התורה. גם מילת המפתח עקב רומזת לימים אלו,כל הדורות משתלשלים מהראש ועד העקב. מישהו מרגיש כאן שהוא עקב?אז כמובן השאלה הגדולה שאנו מתבקשים לשאול כיצד מגיעים לשם. מה התנאי להשגת החזון?
בס"ד לפרשת עקב התשפ"א
על האהבה נכתבו הרבה ספרים ועוד יותר מכך שירים. היו שניסו להבין או להסביר אותה "מדעית", כמדומני שלא בהצלחה גדולה. הצלחה יותר גדולה היתה לאלו שניסו לתאר אותה, לחוות אותה ולפגוש אותה.
ומה אומרת התורה על האהבה?
בס״ד לפרשת עקב התשע״ח
מה היחס למי שעשה המון, השקיע וטרח, אבל עשה רק כמעט הכל ולא סיים, ומצד שני יש מישהו שעשה רק מצוה אחת, רק מעשה טוב אחד, אבל עשה מושלם?
מובא בפרשתנו
כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת: לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְ-ה-וָ-ה, לַאֲבֹתֵיכֶם.
למה התכוון משה רבינו באומרו כל המצוה, האם כל המצוות, למה קראם בלשון יחיד, מצוה? ועוד מה כ החידוש בדבריו, הלא כבר בפתיחת הפרשה דיבר משה על שכר קיום מצוות השם ואמר:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
בס״ד עש״ק פרשת עקב
חכמינו שואלים מניין לברכת המזון מן התורה? שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלוהיך. וכך מופיע בפרשתנו:
{י} וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: {יא} הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: {יב} פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: {יג} וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: {יד} וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
עוד שואלת הגמרא: מניין שצריך לברך גם לפני האוכל? עונה הגמרא קל וחומר, אם כששבע מברך, כשרעב לא כל שכן?!
זאת אומרת שהתורה ציינה את החידוש, את חשיבות הברכה לאחר הארוחה, כדי שאנו נסיק שצריך לברך גם לפני.
ולמה חסכה במילים כאן והלא במקומות רבים התורה לא סומכת על לימוד קל וחומר שלנו ומפרטת הדינים?
ועוד למה רק בחומש דברים בדברי משה רבינו לפני מותו באה מצוה זו?