בס״ד עש״ק פרשת עקב
חכמינו שואלים מניין לברכת המזון מן התורה? שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלוהיך. וכך מופיע בפרשתנו:
{י} וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: {יא} הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: {יב} פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: {יג} וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: {יד} וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
עוד שואלת הגמרא: מניין שצריך לברך גם לפני האוכל? עונה הגמרא קל וחומר, אם כששבע מברך, כשרעב לא כל שכן?!
זאת אומרת שהתורה ציינה את החידוש, את חשיבות הברכה לאחר הארוחה, כדי שאנו נסיק שצריך לברך גם לפני.
ולמה חסכה במילים כאן והלא במקומות רבים התורה לא סומכת על לימוד קל וחומר שלנו ומפרטת הדינים?
ועוד למה רק בחומש דברים בדברי משה רבינו לפני מותו באה מצוה זו?
אם היינו צריכים לסכם במשפט אחד, מה השם מצפה מאיתנו, מה היינו עונים?
והנה משה רבינו בנאומי בתוכחה/סיכום שלו לבני ישראל כפי שמובאים בספר דברים בפרשת עקב, כך הוא עונה לשאלתנו:
{יב} וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְ-הֹ--וָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:( דברים י,יב)
אלה שעולות על תשובתו מספר שאלות:
מצד אחד כיצד אומר משה שרק לירא אותו השם מבקש מאיתנו, מה הם כל המצוות המופיעות בתורה?
מצד שני מלשון משה נשמע שלירא אותו זו בקשה קטנה, וכי אכן היא כה קטנה?
ועוד נשאל למה בהמשך הפסוק מתווספים עוד נושאים לעגלה: ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, ולעובדו בכל לבבנו?
בס"ד עש"ק פרשת עקב התשע"ה
מובא בפרשת עקב:
{יז} וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:
{יח} וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: (פ)
אונקלוס תרגם כך:
וְתֵימַר בְּלִבָּךְ חֵילִי וּתְקֵף יְדִי קְנוֹ לִי יָת נִכְסַיָא הָאִלֵין:
וְתִדְכַּר יָת יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵצָה לְמִקְנֵי נִכְסִין בְּדִיל לְקַיָמָא יָת קְיָמֵהּ דִי קַיִים לְאֲבָהָתָךְ כְּיוֹמָא הָדֵין: [פ] (אונקלוס)
לפי תרגומו/פרושו עלינו לזכור כי השם הוא הנותן לנו עצה לקנות הנכסים שאנו קונים.
חז״ל מציינים לנו שהרשעים מלאי חרטות, ואנו אכן רואים זאת בעינינו. שואל הבעל שם טוב, אם הם מלאי חרטות למה נקראים רשעים?
והרי אמרו חז״ל בקידושין מ״ט ע״ב: המקדש אשה על מנת שאני צדיק, ונמצא רשע - הרי זו מקודשת, שמא הרהר תשובה בליבו. למדנו שהרהור תשובה כבר מוציא את האדם מדין רשע לדין צדיק, אז למה נקראים אלו רשעים?
כוחי ועוצם ידי!?!
האם אנו מצוים לומר כוחי ועוצם ידי או דוקא מוזהרים מלומר כן?
אומרת התורה בפרשת עקב:
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: {יח} וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
בשפה המדוברת ״כוחי ועצם ידי״ הפך לביטוי שלילי הבא לפסול יוהרה והתרברבנות כוחנית. אבל במקור שלו כאן בתורה אין זה כלל חד משמעי כביטוי שלילי.