בס"ד לפרשת האזינו התשפ"ד
שירת האזינו שמשה רבנו משורר לאזני כל ישראל ביום האחרון לחייו, פותחת בקריאתו לשמים ולארץ להאזין לדבריו, ומתפלל שדבריו יהיו כמו גשם וטל לרוויה, ואז מזכיר משה בפעם ראשונה בשירה את שמו של ה' "כִּי שֵׁם יְ-הֹוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ ".
את הפשט מבאר רש"י, משה רבינו פתח בשבחו של מקום, וקרא לנו לישראל: כאשר אני אקרא ואזכיר שם ה', אתם-הבו גודל לאלוהינו . גם הרשב"ם מסביר "כי שם ה' אקרא - כאשר אספר לכם גבורות שעשה לכם הקב"ה והטובות שגמל לכם וגם שהוא צדיק במה שיעשה לכם, גם אתם הבו גודל לאלהינו - היו מודים על האמת." לעומת זאת לדעת האבן עזרא והבכור שור הקריאה כאן היא לא לעם ישראל אלא זו לשמים ולארץ ש- הבו גודל לה'. משה רוצה שכוחות הטבע יכירו בחשיבות גילוי ה' בעולם וישתפו פעולה עם זה.
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ד
האם ההכרה שכל דבר שקורה בעולם הוא חלק מהשגחת השם יתברך, מחלישה את עוצמת אחריותנו וחופש הבחירה שלנו או דוקא מעצימה אותם?
במבט ראשון היא מחלישה כי יש כאן סתירה. ככל שנחיה בתודעה שהכל כאן מושגח ומכוון מלמעלה, ואין דבר הנעשה בעולם מבלי שקיבל אור ירוק מלמעלה - כך פחות נקח אחריות, פחות נשקול בפלס את מעשינו ופחות נתאמץ להצליח במשימותינו, כי ממילא השם יעשה את הטוב בעיניו. ולהיפך, אם נחיה בתודעה שה' לא גזר מה יהיה, ובידינו לשנות את פני ההיסתוריה - זה יגרום לנו למלא את תפקידנו ביתר רצינות.
בס"ד ערב ראש השנה שנת התשפ"ד.
שנה טובה!
ראש השנה הוא בעצם גם היום הראשון של עשרת ימי תשובה, רק שלכאורה בכלל לא מדברים בו על תשובה, אז צריך להבין שראש השנה מתוקף מעמדו כ'ראש' גם התשובה שלו היא ראשית כללית ולא פרטית.
בדרך כלל תשובת היחיד היא התשובה המדוברת, עד שיש החושבים שרק היא קיימת. היא עוסקת ברבדים שונים של חיינו הפרטיים. תיקון ושיפור אורח החיים שלנו, בפעילות גופנית נכונה, תזונה בריאה, בריאות הנפש ועבודת המידות, קיום מצוות ה' יתברך, ולימוד מטרתנו בחיים. אך יש תשובה כוללת יותר והיא תשובת הכלל, תשובה העוסקת בחזרת עם ישראל לעצמו, לארצו, לזהותו. בבניית מוסדותיו בבניית עמדתו הנכונה כלפי העולם ובמימוש יעודו העולמי.
תשובת היחיד ותשובת הכלל אחוזים הם זה בזה, משפיעים ומושפעים האחד מן השני. אולם באמת מה הסדר ביניהם, ומי הוא שקודם למי?