בס"ד לפרשת במדבר התשפ"ה
הנה על פי הפשט ספר בראשית ושמות הינם ספרים שנעים על ציר הזמן, יש בהם סדר כרונולוגי. (יש בהם לעיתים פסוקים שכנראה שמשה רבנו הכניס מאוחר יותר, כי התורה נכתבה על ידי משה רבנו מאות שנים אחרי התרחשות המאורעות, ואז חלק מהאירועים קבלו מבט אחר ממקום של עם ישראל, כגון המשפט "עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית לב,לג), אבל ככלל הם מסודרים לפי סדר הזמנים). ספר ויקרא הוא לא ספר כרונולוגי, הוא מעל לזמן. ספר במדבר חוזר להיות ספר כרונולוגי אבל עם "שיבושים" מֻבְנים בנוגע לציר הזמן. מהם למדו חכמי ישראל את הכלל - "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
יש להתבונן מדוע כך סודר ספר במדבר? ומה המשמעות העמוקה של הכלל הזה המדובר? האם הכלל הזה גם יכול להסביר לנו כמה סיפורים וענינים בספר?
מבט חדש על בית ה'
בס"ד לפרשת נשא התשפ"ה
לבית ה' הוא המשכן הוא המקדש ישנם תפקידים רבים, כמרכז החיים הלאומיים מוכרח הוא להכיל פתרונות מגוונים לשלל האתגרים העומדים לפתחו של העם, נסקור ממש על קצה המזלג את ההתפתחות של המקום הקדוש, וניגע בנקודות המשמעותיות אלו שיש להם ממשק עם אתגרי חג השבועות שאנו בימי ה7 ברכות שלו, ואלו הקשורות לפרשתנו פרשת נשא.
בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"ה
הפרשה פותחת בנושא המנורה וכך אומרת "וַיְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת׃ וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה׃ וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת־הַמְּנֹרָה׃"(במדבר ח א-ד)
תיקוני חטא המרגלים
בס"ד לפרשת שלח התשפ"ה
לרוב, מירב הקשב של הציבור מתמקד בעבירה שעשו המרגלים, אולם לא שמים לב שיש עוד המשך ארוך לפרשה, ודווקא בהמשך נמצאת התרופה למחלת המרגלים.
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ה
ללא ספק, הנושא המרכזי בפרשה הוא המחלוקת, הסיפור המכונן של קורח ועדתו. ואילו את הנושא המרכזי שעומד בבסיס סוגיית המחלוקת ניתן להגדיר כשאלת 'האחד והיחיד', זאת אומרת, היכן נכון החיבור, ומתי דוקא צריך הבדלה? מתי לראות מולנו את האנשים כיחידים, ואיפה לראותם כקהל, ובכלל מהי הדרך היותר טובה להצלחה, האם דרך היחיד, או שעדיפה דרך היחד? ישנו מתח מתמיד, בין היחס לאדם הפרטי, לבין היותו איבר של הכלל.