בתיאור הטיפול שציוותה התורה באפר הקרבנות נאמר "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃"
בפשיטות מצוה התורה שהכהן כאשר מבצע את תרומת הדשן, הוא צריך ללבוש את הכתונת והמכנסיים, להוריד את האפר מהמזבח ולהניחו ליד המזבח. אלא שכמה שאלות עולות בפסוק זה, וכי היה הכהן לבוש אז רק בשני בגדים ולא בכל הסט שכלל אף את המצנפת והאבנט?! ממילא למה מצינת התורה רק שנים אלו? עוד למה הכתונת נקראת כאן מדו בד ?
התגובה של אהרן למותם הפתאומי של שני בניו בשיאה של השמחה, מפתיעה.
וידום אהרון.
יש מצבים מבלבלים, חתונה במשפחת אבלים, אשה היולדת ילד לבעל שנפל בקרב, אבל כמדומה שההתמודדות שעבר אהרן הכהן ביום חנוכת המשכן היתה מהיותר קשות שאפשר לתאר. מחד היה זה אחד הימים הכי נפלאים בכל קורות ימי עם ישראל, יום שנטל עשר עטרות, יום שירדה בו השכינה לשרות דרך קבע בעולם הזה, יום שהמשכן החל בו את פעילותו, ומצד שני אהרן הכהן איבד ביום זה את שני בניו- נדב ואביהוא אשר נשרפו על קידוש ה'.
פרשת מצורע ושבת הגדול התשפ"ד
פעמים רבות אנו קוראים בתורה לפני פסח את פרשות נגעי הצרעת. ומעניין להתבונן בקשר ביניהם.
הנה פרשות אלו עוסקות בתיקון הדיבור של האדם, כי הצרעת מופיעה בעיקר בקרב אנשים המקולקלים בדיבורם, ופסח כשמו פה-סח, הינו חג גאולת הדיבור, הוא מסוגל במיוחד לפתח בנו את הדיבור הבריא הנכון והישר.
בס"ד לפרשת אחרי-מות התשפ"ד
האם אהרן הכהן נבחר להיות הכהן הגדול למרות ה"שותפות" שלו בחטא העגל, הוא הצליח לקבל את התפקיד כי משה רבינו התפלל עליו והוא עצמו גם עשה תשובה או שבחירתו היתה דוקא בזכות החטא שלו?
לשבת חול המועד פסח התשפ"ד
שני מימדים של חירות ישנם, חירות אישית פרטית, וחירות לאומית. האם הם באים אחד על חשבון השני? האם אפשר להשיג את שניהם ביחד?
מובאת בחז"ל מחלוקת באיזו גנות להתחיל את ההגדה, אבל מה שברור לחכמים שחייבים להתחיל בגנות, למה?