אחרי שכבר עבדנו את ה' מאהבה בראש השנה, מדוע חוזרים שוב לדבר על יראה?
אחרי שעברנו באהבה את ראש השנה, אנחנו מתקדמים לטיפול ביראה.
כי, זו איננה עבודה מיראה מהסוג הנמוך, עבודה מתוך יראת העונש, כעת אנו בעבודה מיראה עליונה - יראת רוממות השם יתברך.
בס"ד ערב חג הסוכות התשפ"ה
על פניו נראה שיש יחס אמביוולנטי בחג הסוכות בין עם ישראל ואומות העולם. מחד עם ישראל בזמן בית המקדש היה מקריב במשך כל ימי חג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם-פעולה שיש בה רצון להיטיב לגוים. ואף בעתיד חג הסוכות יהפוך להיות חג אוניברסלי שכל העולם יחגוג אותו יחד איתנו כמו שאומר הנביא זכריה:
וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְ-הוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃(זכריה יד)
מאידך יש לסוכה משמעות של מבצר הגנה, של מיסוך מגונן על עם ישראל מרעת הגוים, כמאמר דוד המלך "כי יצפינני בסוכו ביום רעה.." במזמור שאנו אומרים בתפילה בתקופה זו.