בס"ד לפרשת ויקרא התשפ"ה
כיצד הביטוי "סמכוני באשישות" הלקוח משיר השירים קשור לפרשה?
מובא בפרשה בנוגע לעבודת הכהנים במשכן "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל־הָאֵשׁ"(ויקרא א ז)
מובא בתלמוד ובמדרשים שאף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, ומובא שזו הסיבה שנדב ואביהו הביאו מעצמם אש אלא שטעו בזה שהם הורו הלכה בפני רבם.
כמובן הדבר מעורר שאלה, מדוע אם האש יורדת מן השמים אנו צריכים להביא אש משלנו?
בס"ד לפרשת שמיני התשפ"ה
בפרשה מסופר על מאורעות היום השמיני לחנוכת המשכן שהוא בעצם היום הראשון לעבודת הכהנים במשכן, לירידת האש,לקורבנות הנשיאים ולחודש ניסן. יום מאוד מתוח וקשה מבחינת הכהנים ואהרן העומד בראשם. האם הם יזכו שתרד השכינה של בורא כל העולמים לשכון במבנה מעשה ידי אדם?
הנה לאחר שאהרן הכהן מקריב את כל הקרבנות שנצטוה אומרת התורה:
"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־יָדָו אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים׃ וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת־הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְ-הֹוָה אֶל־כׇּל־הָעָם׃" (ויקרא ט כב-כג)
הכתוב מספר שאהרן ברך את העם.לא מציין איזו ברכה הוא ברך. אחר כך מסופר שהוא ירד מעשיית הקרבנות, אולם חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני תקכד) שהוא קודם ירד ורק אחר כך ברך את העם, למה שינה הכתוב את הסדר וציין את הברכה לפני הירידה? ובכלל למה הכתוב אומר שהוא ירד מעשיית הקרבנות,אמנם המזבח היה גבוה 3 אמות, כך שאכן ישנה ירידה אבל למה חשוב לציין זאת? ואז בפסוק הבא מסופר שמשה ואהרון נכנסו לאהל מועד ויצאו, מה הם עשו שם? ואז מסופר שוב על ברכה של העם, האם לא מזמן כבר ברכו את העם,למה הם מברכים שוב את העם?! ובכל אופן הפסוק מסיים בהתממשות כל הכיסופים -כבוד השם נראה אל כל העם בשעה טובה! השם התחיל לשכון בבית שבנינו לו!
בס"ד פסח התשפ"ה
לכאורה השאלה כלל לא לענין, כל אחד יודע שאנו אמורים לאכול מצות במשך כל ימי חג המצות, דהיינו במשך שבעה ימים. זה נכון אבל יש לנו בעיה קטנה, בפסוק אחד בתורה נאמר רק ששה ימים שנאכל מצות, וכך כתוב "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַי-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה׃"(דברים טז,ח)
בס"ד ערב פסח התשפ"ה
מובא בתלמוד "פֶּסַח נֶאֱכָל עַל הַשָּׂבָע."(פסחים ע) אחד הדינים באכילת הפסח הוא שצריך לאכול אותו על השובע, היום כשאנו מנועים עדין מלקיים את מצות הפסח, אנו מקיימים זכר לפסח באכילת האפיקומן בסיום הסעודה, וכך כותב השו"ע "לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד זכר לפסח הנאכל על השובע ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו ויהא זהיר לאכלו קודם חצות:" (או"ח סימן תעז א)
ומביא המשנה ברורה " ולכתחילה טוב שיקח שני זיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו:" ועוד מציין המ"ב שהאזהרה לאכול אותו לפני חצות באה מדין אכילת הפסח שהתורה ציוותה לאוכלו עד חצות.
למה המצוה לאכול את הפסח על השובע, לכאורה יותר מתאים היה לאכול אותו בתחילת הסעודה הן מצד זריזים מקדימים למצות והן מצד שבאכילה הראשונה יש לנו יכולת להתלהב ולשמוח בה יותר מאשר כשאנו שבעים?