בס"ד | פרשת כי תבוא, התשפ"ו
לשון ההשקפה
הפסוק החותם את נוסח וידוי המעשרות מסכם בתמצית את החזון הגאולי שלנו:
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃
יש להתבונן: מדוע נעשה כאן שימוש בלשון 'השקפה' ולא בלשונות מקובלות יותר כגון 'ראה' או 'הבט'? מה מבטאת החזרה 'ממעון קדשך מן השמים'? ועוד יש לברר האם הביטוי המפורסם והאהוב 'ארץ זבת חלב ודבש' מבטא את החזון עצמו, או דווקא את החיסרון שטרם תוקן.
בס"ד | פרשת וילך, התשפ"ו
בתחילת פרשת וילך, ביומו האחרון בעולם הזה, הולך משה רבינו לדבר עם ישראל ואומר להם:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַי-הֹוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃
משה קושר בדבריו שלושה דברים: יום הולדתו, יום פטירתו, ואי יכולתו עוד לצאת ולבוא. שתי שאלות מתעוררות מיד: מה טיבה של הכפילות "היום" שמביאה הגמרא כאן ובפסוק "הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי"
, ומה בדיוק הכוונה ב"לצאת ולבוא"?
בס"ד | פרשת האזינו, התשפ"ז
שירת האזינו נפתחת בפנייה כפולה:
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי׃ (דברים לב, א)
לשאלה למי רומזים השמים והארץ בשירה זו הובאו תשובות רבות בפרשנות. הפעם ברצוני לעמוד על שיטתו הייחודית של ה"מי השילוח" – שיטה שאינה עוסקת בעדים חיצוניים, אלא ממש בעולמות שבתוכנו.
בס"ד | ערב ראש השנה, התשפ"ז
זכריה הנביא פותח את פרק ג בחזון מרהיב:
וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְ-הוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׃ וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְ-הוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְ-הוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃ (זכריה ג, א-ב)
הקב"ה גוער בשטן ובכך מבטל את קיטרוגו על יהושע הכהן הגדול. מה מקור הקיטרוג? מבאר המצודת דוד בשם חז"ל: יהושע הכהן הגדול הושלך באש על ידי נבוכדנצר יחד עם נביאי השקר ונצל מן השריפה – ולכן זכותו רבה, "ואיך תקטרג עליו". הגערה אף מבטאת איסור לעתיד: ה' מגביל את השטן מלקטרג על יהושע.
ידוע שרק נבואה הנצרכת לדורות נכתבה בתנ"ך – וממילא יש לנו מקום להתבונן במסר של נבואה זו אלינו: לדור שהוא "אוד מוצל מאש" השואה, דור שמחכה שה' יגער בשטן לבל ישטין עלינו.


