בס"ד מהלך עשרת הדברות לפרשת יתרו התשפ"ה
מה יש בעשר מצוות אלו, שדווקא הם נבחרו להיכנס ל 'תקציר מנהלים' של ריבונו של עולם?
הפרשנים הראשונים נותנים לעשרת הדיברות ערך חשוב, ומכנים אותם בכינויי על, כגון: כלל כל מצוות התורה (זהר), תמצית מצוות התורה (רס"ג), עיקר הדת וראשיתו (רמב"ם),אמות מצוות התורה (ריה"ל) למעשה זהו מסמך היסוד של עם ישראל.
אם כן נחזור לשאלה, מה המפתח שהקפיץ דווקא אותן להכנס לרשימת עשרת הנבחרות (TOP TEN)?
בס"ד לפרשת משפטים התשפ"ה
העולם רגיל לומר שהריבית היא מנוע הצמיחה של הכלכלה. היא נושא מרכזי בכל מדורי הכלכלה. אולם לאמיתו של דבר לא רק שהדברים לא נכונים, שכן לא הריבית הינה המנוע אלא תזוזת הכסף בין האנשים היא המנוע, אלא שהריבית דוקא מהוה אבן נגף רצינית מאוד, והיא מביאה לפשיטת רגל או הסתבכות כספית של אנשים רבים, לא בכדי התורה יוצאת בתוקף נגד התופעה. וכך מובא בפרשה "אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד). התורה קראה לריבית נֶשֶׁךְ!
מקדש ומשכן-יראה ואהבה שלובים זה בזה
בס"ד לפרשת תרומה התשפ"ה
המצווה היא:
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם׃"(שמות כה,ח) ה' אומר לעמו - תקדישו לי מקום נבדל ומרומם ועל ידי כך אני אשרה שכינתי בתוככם. או בסגנון יותר עממי אתם רוצים חיבור וקשר? אז אתם צריכים לצמצם את מקומכם ולהשאיר מקום מסוים שהוא רק רשות גבוה. ועל כן בספר ויקרא יבוא ציווי "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ", המסר הוא 'הריחוק מקרב'
במאמר זה נסביר כיצד שני דברים אלו הסותרים זה לזה, הריחוק והקרבה, באמת, לא רק שאינם סותרים זה את זה במערכת קשר, אלא הם אף מזינים אחד את השני.
בס"ד לפרשת כי תשא ופורים התשפ"ה
הבנת חטא העגל הינה אגוז קשה מאוד לפיצוח. קשה להבין כיצד עם ישראל שחווה את ניסי יציאת מצרים ומעמד הר סיני שהשיג את מעלת הנבואה פתאום חטא בו. קשה להבין מדוע כל עם ישראל משלם את המחיר במשך דורות רבים על חטא שרק מעטים חטאו בו אם בכלל. קשה להבין את ריבונו של עולם שהביא אותנו לניסיון הזה.
פרשת זכור התשפ"ה
הקריאה של שבת זכור כוללת בסך הכל שלושה פסוקים:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים׃
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה־אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח׃(דברים כה,יז-יט)
במקבילה שבפרשת בשלח אומר השם "וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי־מָחֹה אֶמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׃"(שמות יז,יד)
זו ממש סתירה לוגית מובנית, כיצד בדרך למחייתו של עמלק, ושכחתו, מה שאנחנו עושים זה דווקא להזכיר ולזכור אותו? האם מחיית עמלק אינה עומדת בסתירה לזכרון עמלק?