בס"ד לפרשת בראשית התשפ"ו
השותפות האדירה והייעוד של האדם הראשון
בפרשת בראשית, אנו קוראים על רגע מכונן בסיפור הבריאה. לאחר שכל החי והצומח כבר נוצרו, אומר הקדוש ברוך הוא: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ..." (בראשית א', כ"ו).
הקורא המדקדק מיד מתפלא: מדוע לשון רבים? מדוע הקב"ה, שהוא בורא העולם יחידי, משתמש במילה "נַעֲשֶׂה" במקום "אֶעֱשֶׂה"?
בס"ד. אתם נצבים היום…לעוברך בברית השם אלוקיך.
בפרשת ניצבים, בטרם נפרד משה רבינו מעם ישראל, הוא דאג להעביר את העם בברית מחודשת עם הקב"ה. פעולה זו, שאינה מובנת מאליה, מעוררת שאלה עמוקה: מהו תפקידה של הברית, ובמיוחד ברית הנכרתת בין אוהבים?
מבוא: הבנת מושג ה"נסירה"
ערב יוה"כ התשפ"ו
מקור החיוב והקושי המרכזי
התלמוד מביא אמרה מפורשת המדגישה את חשיבות ומעלת האכילה בט' בתשרי (ערב יום הכיפורים). במסכת ברכות (ח ע"ב) וכן במקומות נוספים נאמר:
"תְּנָא לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: כְּתִיב: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב״. וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין?! וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בִּתְשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי."
מאמר חז"ל זה מעורר תמיהה גדולה: מהי מעלתה המיוחדת של האכילה דווקא בט' בתשרי? ועוד יותר, מדוע מי שאוכל בתשיעי נחשב לו כאילו צם גם בתשיעי וגם בעשירי? הרי הצום בעשירי הוא צום מצווה לכל הדעות, ואם כן, לא די היה לומר כאילו צם בתשיעי? מדוע המצווה כוללת בתוכה כפילות גם על יום הצום עצמו?
בס"ד סוכות התשפ"ו
הסוכה – צל האמונה
הרעיון של ישיבה בסוכה אינו קשה להבנה: אנו יוצאים מדירת הקבע שלנו לדירת עראי, כדי להתחבר לטבע ולחזק את התודעה שהקיום שלנו כאן בעולם הוא ארעי. יציאה זו מחזקת את ההכרה שאנו תמיד חוסים בצל השגחתו של השם יתברך.
כבר מאז שיצאו אבותינו ממצרים, פרש עלינו ה' את ענני הכבוד, ומאז הוא מלווה אותנו בדרכנו לתיקון העולם. לכן, חז"ל כינו את הסוכה "צילא דמיהימנותא" – צל האמונה, כי היא מעמיקה בנו את הכרת ההשגחה הפרטית.
מסיבה זו, מובן מדוע נאסר לסכך את הסוכה בחומרים מעשה ידי אדם (כגון בדים, מתכת או כלים). הדין הוא שרק סכך טבעי שגדל מן הארץ כשר לסיכוך.
אך כאן מתעוררת שאלה חשובה: מדוע נאסר לסכך בסכך המחובר לקרקע? האם סוכת גפנים ירוקה ועבותה, עם עלים רעננים, לא הייתה מתאימה יותר למשימה של חיבור לטבע?