בס"ד לשבת שירה - בשלח התשפ"ד
"בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד,ו) אמר החכם באדם, מלחמות אינן ענין לג'נטלמניות, משה רבינו מוביל מערכת הטעיה ומספר לפרעה הרשע על יציאת שלושת ימים כאשר אין לו כל כוונה לשוב מצרימה, במרכז התכנית "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל־הַיָּם" (שמות יד,ב). כאשר המטרה להביא את פרעה הרשע לצאת לרדוף אחרי בני ישראל, ליפול במלכודת ולטבוע בתוך הים, בני ישראל משנים לפתע כיוון ובמקום להמשיך בדרך היבשתית לסיני, הם פונים דרומה ונעצרים על ים סוף לפני פי החירות. הפתיון עובד ופרעה וכל צבאו שועטים כל הדרך אל הים, על הדרך הקב"ה מרויח כאן גם תועלת ערכית, חיזוק הביטחון של בני ישראל בה' וזכות בשבילם לנס קריעת הים, (מהר"ל, ומקורו במכילתא, רַבִּי אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם. מכילתא בשלח ד,יד)
בס"ד. לפרשת בשלח-שבת שירה התשפ"ג.
תוך כדי היציאה שלנו ממצרים, העביר הקב"ה את המצרים סדרת ניסים לפירוק וריסוק, למעשה כל הניסים הגדולים הללו כולל כל מכות מצרים אינם נצרכים על מנת לצאת מבית העבדים הזה. כל אחד מבין שה' יכל להוציא את ישראל ממצרים גם מבלי להרוס את ארץ מצרים. היה יכול להכותם בסנוורים בזמן שישראל יוצאים, כמו שעשה לאנשי סדום לדוגמא כשצבאו על בית לוט.
ביתר שאת זה נכון שבעתיים בנוגע לקריעת ים סוף, נס קריעת ים סוף הוא פשוט נס מיותר, לכאורה זה ממש נס בשביל לעשות נס, כי הרי לא היה כל הכרח ליהודים ללכת לכיוון הים, זו בכלל לא הדרך לצאת ממצרים, ויש כידוע מעבר יבשתי לסיני, היינו יכולים להמשיך בדרכנו ללא כל מפריע (עוד יעברו הרבה גמלים בדרך זו עד שתחפר תעלת סואץ).
בס"ד לפרשת בשלח התשפ"א
וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְ-ה-וָ֗-ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְ-ה-ו-ָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃[1]
למה הקב"ה כך סידר שהם יגיעו למקום מים מרים? מה מקור המרירות בחיים? כיצד נגמלים מהמרירות? מה ענין השלכת העץ למים?
בס"ד לפרשת בשלח התש"פ
נדמה לי שכולם מחפשים ורוצים למצוא את מקומם. להשיג עונג שלום ושלוה. להתחבר לנשמה. השאלה מה הדרך? האם צריך לנסוע עד להודו בשבילך כך?
המילה מקום תופסת מקום מאוד נכבד בחיינו ובתורה. אפשר לראות שמעבר לשימוש הפשוט, המקום משמש בתורה למקום מפגש עם השכינה, עם השם . כך נאמר על אברהם אבינו " וירא את המקום מרחוק" כשהוא מגיע להר המוריה, למקום שממנו נשתת העולם ובו נפגשים שמים וארץ. וכן נאמר "ויפגע במקום" על יעקב אבינו כשהגיע לבית אל למקום שבו השיג את חלום הסולם, המחבר שמים וארץ. ( ויתכן שזה אותו המקום)
בס״ד לפרשת בשלח התשע״ח
בפרשתנו לאחר חציית ים סוף מובא:
{כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
חז״ל עומדים על לשון הכתוב, ולמדים מהלשון ויסע, שבני ישראל לא רצו לסוע משם והיה צריך משה רבינו להסיעם.
מדוע הם לא רצו לסוע משם?
בס״ד לפרשת בשלח התשע״ח
לאחר חציית ים סוף עם ישראל הולך שלושת ימים במדבר ולא מוצא מים,
ומגיעים למרתה אבל שם מתברר שהמים מרים. העם מתלונן למשה, משה רבינו משליך על פי השם עץ למים והם נמתקים. לאחר מכן אומר להם השם:
{כו} וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה רֹפְאֶךָ: (ס)
בפשטות מציין כאן הכתוב את הדרך להיגמל מהמחלות. וכן אמרו חכמינו ״החש בכל גופו יעסוק בתורה.״
על פי זה אפשר לומר שתפקידם של המחלות בעולם להביא את האנשים לחיות חיים יותר בריאים ומתוקנים, גופנית, נפשית, רוחנית ואמונית. ההכרה שאף המחלות מקורן בשמים, הכרה שהתחזקה במכות מצרים, מביאה את המסקנה שההליכה בדרך השם תגאלנו ממחלותינו.
ברם עיון בפסוק מעלה מספר שאלות:
מדוע בראשיתו של הפסוק השם מופיע בגוף שלישי וכשעובר לרפואה עובר לגוף ראשון, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הוָֹה רֹפְאֶךָ ?
עוד קשה אם את כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אז כלל לא תהיה חולה, ומה צורך עוד בזה שאומר הכתוב ״אני השם רופאך״?
ובכלל למה מדבר על המחלה ששם במצרים, במה הן שונות משאר המחלות?
מבאר אור החיים הקדוש, שמזכיר את המחלה ששם במצרים כי הייתי חושב שאפשר שהשם לא ישים עלינו מחלה, אבל כאשר שכנינו יחלו אפשר שאנו גם נדבק במחלה, לכן אומר השם לא אשים עליך! אם משמים לא מגיע לך לחלות, לא תחלה ולא תדבק ממי שכן חולה.
אולם ולמה מוסיף לומר אני השם רופאך אם כלל לא אשים מחלה עליך ?
בס״ד עש״ק שבת שירה שנת תשוע״ה
כיצד התבצעה שירה זו?
למה ישיר בזמן עתיד?
למה עובר הפסוק מ"בני ישראל" ללשון יחיד "אשירה להשם", והלא הן משה כאן והן בנ״י?
בתלמוד במסכת סוטה ל, ב: מובאת מחלוקת חכמים כיצד התבצעה שירה זו:
דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה?
כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים...רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את ההלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר... רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו.
עמ״י עובר מעבר חד מחוויית היציאה ונסי ים סוף, נכנסים למדבר והמים לשתייה נגמרים, אז מתחילים הקיטורים.
מובא בפרשת בשלח:
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: {כג} וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: {כה} וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: {כו} וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱֹ-להֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ:
מובא בחז״ל שמידת הדין קטרגה על בנ״י כשחנו על ים סוף.
כך למשל נאמר במדרש רבה:
אמר רבי חמא בר רבי חנינא: בשעה שיצאו ישראל ממצרים, עמד סמאל המלאך לקטרג אותן...
מה הסיבה שמידת הדין קטרגה? והלא מידה זו של השם היא, אז שיורה לה השם לא לקטרג?
אבל בראשית נברר היכן רמוזה בפסוקים מידת הדין?
רק לפני ארבעה ימים עת מצרים איבדה את כל בכוריה, קם פרעה באמצע הלילה וקרא לישראל לצאת ממצרים. הוא למד בדרך הקשה שאין עוד מלבדו, ואין מי שיעצור בעדו לעשות את אשר יחפוץ. פרעה שלח את ישראל ואף ביקש מהם שיברכו גם אותו, ומסר להם זבחים שיקריבו לה׳, ועתה הוא רודף אחריהם?!
אפשר כמובן לומר שמאת ה׳ היתה זאת, היא נפלאת בעיננו, ובכל זאת יש מקום לעיין כפי הבנתנו בסיבת רדיפתו:
וַי-ה-וָ-ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: {כב} לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם:
למדנו מכאן שבשעות היום ישראל הבחינו בהשגחת והכוונת השם עליהם על ידי הענן שנסע לפניהם. ובשעות הלילה כיוון את דרכם עמוד האש.
כך הוא דרכו של עולם, כשאנו נמצאים על הגל וחיים בחיי הרווחה, אנו מרגישים בהשגחת הקב״ה באמצעות העננים, באמצעות הקשיים והצרות המוציאים אותנו משלוותנו ומאותתים לנו שברגע קט הכל עלול להתהפך לרעה, אנו נזכרים בריבונו של עולם המאותת לנו ללכת אחריו.
והאנשים הנמצאים בלילה, מדשדשים ונתקלים באבנים ובקוצים, נמצאים בגלות או שקועים בצרות, מרגישים בהשגחת השם על ידי עמוד האש. על ידי האור הא-לוהי. העניים לדוגמא כשנכנס כסף לכיס מיד מרגישים את חסדי שמים, והעשירים לעומתם מרגישים אותו כשנופל להם הכסף מהכיס.
למדנו מכאן שהאתגר בחיים לא להסיר את עיננו מההשגחה העליונה לבקש ולבטוח בה׳ שידריכנו על מי מנוחות. ובכך גם נחסוך מאיתנו צרות קשות.
בברכה בעז מלט
בס"ד ח' בשבט התשע"ד
בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה, יוצאים לדרך חדשה, הרחבת הלב והתרוממות הרוח היו מנת חלקם בצאתם ממצרים , ומלוה אותם עמוד האש בלילה ועמוד הענן יומם. אך לאחר כמה ימים הם מגלים שפרעה רודף אחריהם, כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו, ואם לא די בכך כיוון ההליכה של מחנה ישראל קיבל תפנית מדאיגה והמסע מתקרב לחופי ים סוף.
וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן: וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה:
הסיפור מובן והצעקה גם מובנת, אבל ה׳ לא היה מרוצה מהצעקה. ואומר: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.
מה ה׳ רוצה? למה לא לצעוק?
בפרשת בשלח אנו פוגשים בתובנה פשוטה אבל מדהימה.
החלשים צפויים לטרוח ולהתיגע יותר בחייהם, מאשר החזקים.
כשם שהרודפים אחר התענוגות, צפויים להנות פחות בחייהם.
וכשם שהעניים צפויים לשלם יותר מהעשירים.
ד וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.
ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.(שמות טז ד)
שאלות:
1. מהו מן זה?
2. מהו הנסיון עליו מדבר השם?
3.כיצד ידעו בני ישראל, לאסוף כמות כפולה היום השישי?
4. חז״ל אומרים שלא ניתנה תורה אלה לאוכלי המן, כיצד המן קשור למתן התורה?
5. מה משמעות טעימת איזה טעם שרוצים במן?
כאשר ישראל חנו על ים סוף, הם התחלקו לארבע כתות, ובאלו אנו מבחינים בארבע צורות בריחה מהתמודדות.את כל הכתות השם דוחה, ומדריך אותם כיצד להתמודד.
כאשר ישראל חנו על ים סוף, הם התחלקו לארבע כתות, מהם אמרו נחזור למצרים , מהם אמרו נצא להלחם, מהם אמרו נצעק אל השם, ומהם אמרו נקפוץ למים. ריבונו של עולם דחה את כל הכתות, לאומרים נחזור למצרים אמר " לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". לאומרים נקפוץ לים, אמר התייצבו וראו את ישועת השם. לאומרים נצא להלחם , ענה השם ילחם לכם. ולאומרים נצעק אל השם, אמר מה תצעק אלי, דבר את בני ישראל ויסעו.