בס"ד | פרשת נשא, התשפ"ו
פרשת אישה סוטה מפתיעה בפני עצמה – אך בתוכה טמון סעיף מפתיע במיוחד. אם האישה שנחשדה לא בגדה בבעלה, אומרת התורה:
וְאִם־לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׃ (במדבר ה, כח)
היא מקבלת פרס! אישה נשואה שהסתתרה עם איש זר, ובכל זאת לא בגדה בבעלה – זוכה למתנה מיוחדת. עצם הדבר הוא חידוש גדול הדורש עיון.
בס"ד לפרשת נשא התשפ"ה
מבט חדש על בית ה'
לבית ה' – המשכן והמקדש – תפקידים רבים ומגוונים. כמרכז החיים הרוחניים והלאומיים, עליו להכיל פתרונות לשלל האתגרים העומדים בפני העם. נסקור בקצרה את התפתחות המקום הקדוש וניגע בנקודות המשמעותיות הקשורות לחג השבועות שאנו בימי שבעת ימי המשתה שלו, ובאלו הקשורות לפרשתנו, פרשת נשא.
בס"ד לפרשת נשא התשפ"ד
התורה מצווה בפרשתנו: ״צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן־הַמַּחֲנֶה כׇּל־צָרוּעַ וְכׇל־זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ׃ מִזָּכָר עַד־נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם״ (במדבר ה, ב-ג).
מה עניינן של הרחקות אלו? מדוע התורה מורה לנו להרחיק דווקא את הטמאים הללו?
בס"ד לפרשת נשא התשפ"ג.
במסגרת פרשיית התרומות שהעם מעביר לכהנים מופיע פסוק פלאי: ״וְאִישׁ אֶת־קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה״ (במדבר ה, י).
המפרשים התקשו להסביר מה בא פסוק זה ללמדנו, ומה משמעות האמירה ״לוֹ יִהְיוּ״?
בס״ד לפרשת נשא התשע״ט
הפסוק שחותם את הפרשה:
״וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו״ (במדבר ז, פט).
הנה, פסוק זה מספר לנו את אופן התקשורת בין משה רבנו לקב״ה. ה׳ היה מדבר אליו ומשמיע למשה את קולות הדיבורים מבין שני הכרובים שבמשכן.
יש להתבונן: מה זה עושה כאן? כיצד קשור לנושאי הפרשה? ומה החידוש בכך שמנקודה זו יצא הדיבור?
בס״ד לפרשת נשא התשע״ח
פרשת נשא עוסקת בנושאים מגוונים לכאורה: מינוי משפחות גרשון ומררי משבט לוי לתפקידיהם בנשיאת המשכן, מצוות וידוי על חטאים ומעילות, דיני אישה סוטה, דיני הנזיר, תפקיד הכהנים לברך את ישראל, ויום כלות משה בהקמת המשכן – כולל משיחת הכלים וקורבנות הנשיאים בשנים עשר ימי החניכה. הפרשה מסתיימת בתיאור אופן קבלת הדיבור האלוקי על ידי משה בתקופת המדבר לאחר חנוכת המשכן.
שתי שאלות עולות: מה המשותף לכל הנושאים הללו? ומדוע נזכרת כאן חנוכת המשכן לאחר שכבר תוארה באופן מפורט בספר ויקרא בפרשת שמיני?
בס"ד מאמר לפרשת נשא שנת תשוע״ה ערב חג מתן תורתנו.
בפרשת נשא, העוסקת בהכנות למסע העם במדבר ובחלוקת התפקידים למשפחות הלויים, עוברת התורה ליום חנוכת המשכן אשר כאן נקרא 'יום כלות'. הפרשה מתארת את משיחת הכלים בידי משה ואת קורבנות הנשיאים שהקריבו בשנים עשר הימים הראשונים של עבודת המשכן.
מכיוון שהקמת המשכן וחנוכתו כבר תוארו לנו בספר ויקרא בתיאור היום השמיני, עלינו לשאול: למה חוזרת ומתארת לנו התורה יום זה שנית?
בס"ד סיון התשע"ה
בפרשת נשא מתואר יום חנוכת המשכן במבט שונה מתיאורו בספר ויקרא. המשכן, לרוב הדעות, נחנך ביום ראש חודש ניסן שבשנה השנייה ליציאתנו ממצרים, בזמן שישראל חנו סביבות הר סיני. גם מוזכרים אצלנו קורבנות הנשיאים שהביאו ביום זה.
למעשה, קורבנות נשיאי השבטים נמשכו מיום זה במשך 12 יום רצופים, וזו הסיבה שאנו, כל הדורות, אין אומרים תחנון בתפילה בימים א׳–יב׳ בניסן – ימים של שמחת חנוכת המשכן (למעשה אין אומרים בכל חודש ניסן).
וכך נאמר: ״וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם׃ וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים׃ וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי י-הוה שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן״ (במדבר ז, א-ג).
מדוע ציווה ה׳ לטפל באישה סוטה בדרך כה ניסית? כדי להבין זאת, נבחן תחילה את הפרשה ואת הליך הבדיקה.
הנזיר רוצה להיות קדוש, רוצה להוסיף על עצמו איסורים שלא נאסרו על כולם. יש בזה צד מעלה, אך יש בזה גם צד סכנה – סכנה של דלדול כוחות החיים שעלול לבוא בעקבות הנזירות.
ישנם פרשנים העוסקים בברור הקשר בין שמות הפרשות לתוכנן. בפרשת נשא אנו יכולים לראות קשר ברור זה, שכן השורש 'נשא' מופיע ומתנשא לאורך כל הפרשה במשמעויות שונות.
מובא בפרשת נשא המקור לברכת הכהנים:
״וַיְדַבֵּר י-הוה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ י-הוה, וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר י-הוה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא י-הוה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם״ (במדבר ו, כב-כז).
שאלות על הברכה
כמה שאלות עולות מתוך פרשת הברכה:
• מה הברכה פועלת?
• למה צריך מתווכים בינינו לבין ה׳ כדי להתברך?
• מדוע קיבלו דווקא בני אהרון הכהנים את המצווה לברך את ישראל?
• אם יש לכהן שונא או שנוא, האם יכול לברך ברכת כהנים?
• מה משמעות הברכה?


