בס"ד לפרשת שלח התשפ"ד

כשמשה ואהרון שומעים את דברי המרגלים מוציאים דיבת הארץ רעה, דבר ראשון שהם עושים-הם נופלים על פניהם. בעקבותיהם יהושע וכלב קורעים בגדיהם.

וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כׇּל־קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה מִן־הַתָּרִים אֶת־הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃ (במדבר יד,ה-ו)

מה משמעותה של נפילה זו? האם היא היתה בחירית או שהיא נפלה עליהם משמים?

בס"ד

לפרשת שלח התשפ"ג

בשיאה של הדרמה כאשר הם מוקפים בהמון העומד לרגום אותם באבנים, והם בעמדת מיעוט מול עשרת המנהיגים המרגלים, מעלים כלב ויהושע טענה נוספת מול המרגלים, 

והם אומרים 

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃ 

אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְ-הוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ 

אַךְ בַּי-הוָה אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הוָה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם"(במדבר יד,ט)

מה זה "אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְ-הוָה" וכי לא ברור שה' חפץ בנו?

בס"ד

המרגלים טענו שהארץ אוכלת את יושביה, אמירה מאוד קשה. אבל האם היא בכלל שלילית כמו שנראה במבט ראשון או דוקא חיובית?

אנשים כיום שואלים כיצד ניפטר יום אחד מהאויבים שלנו החיים פה בתוכנו, האם יש סיכוי? חולמים על כפתור שאפשר ללחוץ עליו וברגע קט כל אויבינו יעלמו מכאן. חולמים אבל פוחדים לומר בפה.

אמירה כזו נשמעת ממש דמיונית ותלושה מהמציאות, אבל התורה מלמדת אותנו לימוד עוד יותר יומרני, המצב הקבוע, הטבעי של הארץ הוא שלא תיתן לאויבנו לחיות עליה, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ׃(ויקרא כו,לח). וכמו שכותב שם רש"י מהמדרש ספרא :זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הָאוֹיְבִים נַחַת רוּחַ בְּאַרְצָם, שֶׁתְּהֵא שׁוֹמֵמָה מִיּוֹשְׁבֶיהָ. וכידוע כך אכן היה במשך כל שנות הנדודים שלנו במדבר העמים, הארץ שמרה לנו אמונים ולא הסכימה לקבל עליה כל עם אחר. השאלה הנכונה היתה צריכה להיות הפוכה, כיצד למרות זאת עדין חיים על הארץ אנשים רשעים וחטאים? דוקא המצב הנוכחי שחיים כאן בארץ אנשים רשעים וחטאים הוא הזמני, הצריך הסבר.

בס"ד ערב שבת פרשת שלח

כיצד בכלל אפשר להעמיד את טובת הארץ לשאלה? אחרי שהקב"ה נתנה לנו וציין את שבחה. ? כיצד משה רבנו מבקש מהמרגלים לבדוק האם הארץ טובה או לא ?

בס״ד לפרשת שלח התשע״ט

העם ביקש ממשה לשלוח אנשים כדי לחפור את הארץ. השם הציע למשה לשלוח אנשים שיתורו את הארץ. וכך אכן משה עשה, שלח אותם לתור את הארץ.

השימוש בשורש ת.ו.ר בתורה:

מופיע בנסיעת ארון הברית: וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-ה-וָ-ה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.

בשפה עממית היינו מפרשים שהארון נוסע לחפש או להם מקום טוב. אולי במובן קרוב למילה לאתר.

הכלי יקר מפרש את השורש תור כך:

הקב"ה אמר ויתורו, שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג.ח) ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה. וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח:) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה.ח).( עד כאן לשון הכלי יקר)

האם אותם אנשים הלכו באמת לתור את הארץ? בהמשך הסיפור מובא על יהושע וכלב :

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.

ולמה מציין הכתוב שהם מן התרים את הארץ? וכי אנו לא יודעים זאת?!

אלא נראה שבא לומר שהם יהושע וכלב באמת היו מהתרים את הארץ, הם הלכו על מנת לראות את יופיה ומעלותיה וכך היה , הם ראו והתלהבו ממנה מאוד, בעקבות זאת הם קרעו בגדיהם בראותם את דיבת הארץ יוצאת מפי המרגלים. ומה הלכו לראות שאר התרים חוץ מיהושע וכלב?

בס״ד לפרשת שלח התשע״ח

לאחר חטא המרגלים, משה רבינו מתפלל להשם שיסלח לישראל. בעקבות תפילתו עונה לו השם:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:

וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ:

  כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ:

  בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:

הגזירה היתה למי שמלאו לו עשרים שנה בזמן יציאת מצרים ומעלה . השאלה מדוע מגיל עשרים שנה ולא פחות. ועוד למה דוקא הזמן הקובע הינו זמן יציאת מצרים ולא עכשיו בזמן חטא המרגלים?

ראשית למה בכלל גיל עשרים הוא הקובע?

בס״ד לפרשת שלח התשע״ז

בפרשתו אנו פוגשים את חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, הניעו את לב בני ישראל מלעלות לארץ, ובגין כך נגזרה גזרת ארבעים שנה להסתובב במדבר. לאחר שמוציאי דיבת הארץ נענשו והעם התאבלו, התעוררו אי אילו אנשים והחליטו למרות זאת ו ״אף על פי כן״ לעלות לארץ.

{מ} וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה כִּי חָטָאנוּ: {מא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְהִוא לֹא תִצְלָח: {מב} אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְ-הֹ-וָ-ה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: {מג} כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְ-הֹ-וָ-ה וְלֹא יִהְיֶה יְ-הֹ-וָ-ה עִמָּכֶם: {מד} וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-הֹ-וָ-ה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: {מה} וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה:

מה פרוש ויעפילו ?

מה חשבו המעפילים כשעלו נגד רצון השם?

מה בינם לבין המעפילים מהדור הקודם?

בס"ד

מאמר לפרשת שלח שנת תשוע״ה

משה רבינו שולח 12 אנשים ראשי בני ישראל לתור את הארץ. לאחר 40 יום של שביל חוצה ישראל הם חוזרים ומוציאים דיבת הארץ רעה. יהושע בן נון וכלב בן יפונה שהיו מן התרים, מנסים לעצור את הסחף ולשכנע את העם שאין להם ממה לפחד. בין השאר הם אומרים:

{ט}  אַךְ בַּי-הֹ-וָ-ה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הֹ-וָ-ה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: 

מפרש רש"י  

אל תמרדו. ושוב, ואתם אל תיראו: כי לחמנו הם. נאכלם כלחם:

סר צלם. מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו. איוב שהיה מגין עליהם (סוטה לה.). דבר אחר, צלו של המקום סר מעליהם: (רש"י)

בס"ד                                                                 עש"ק פרשת שלח לך

כשמשה שולח את המרגלים לתור את הארץ הוא נותן להם רשימת קניות מה לבדוק בארץ. 

{יז} וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: {יח} וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: {יט} וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: {כ} וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:

אנו רואים שככלל משה רבינו מקדים את הטוב לרע במו השמנה היא לרזה היש בה עץ אם אין וכדו. אבל יוצא מן הכלל לכאורה כשמשה שואל החזק הוא הרפה   מדוע הוא מקדים את החזק? גם בטח משה רבינו ידע שגרים בארץ חזקים אז למה בכלל שאל אותם זאת?

אומרת התורה לאחר חטא המרגלים:

וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה: (במדבר יד, כד)

הקב״ה משבח את כלב על עמידתו האיתנה כנגד מוציאי דיבת הארץ ומבטיח לו שעוד יזכה להאריך ימים, להכנס לארץ ולרשתה. וכך אכן היה וזכה כלב להאריך ימים ולקבל נחלה את חברון עיר האבות.  

מה הכוונה בלשון ״רוח אחרת״? ולמה לא מזכיר הפסוק גם את יהושע בן נון שגם הוא עמד בנסיון ולא דיבר בגנותה של הארץ?

לז וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  לח דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת.  לט וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְ-ה-וָ-ה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.  מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם.  מא אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים:  אֲנִי, יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם.  {פ}

חכמינו הפליגו בחשיבותה של מצוה זו ואמרו:

שקולה מצוה זו כנגד אל מצוות שבתורה( נדרים כ״ה).

הזריז במצוה זו מקבל פני שכינה. (מנחות מג).

הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה (שבת כ"ג). 

מנודה לשמים מי שאין לו ציצית בבגדו (פסחים קי"ג). 

הפלא הגדול במצות ציצית הוא בהשפעתה הגדולה עלינו. אמרה התורה כאן:   וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְ-ה-וָ-ה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. 

כיצד אמורה מצוה זו להזכירנו את כל מצוות התורה? וכיצד בכוחה לשמרנו מלתור אחרי לבבנו ואחרי מראה עיננו?

 מדוע ריבונו של עולם נתן לישראל עונש כה כבד, ללכת 40 שנה במדבר ? האם הוא לא יכל לרחם עליהם ולסלוח להם , הרי הוא אל רחום וחנון ?

 היכן היתה נקודת הנפילה של 12 התרים ששלח משה?

מדוע ה' נתן לזה לקרות, אם השם לא היה מצווה על משה לשלוח אותם, האם היתה נמנעת נפילתם?

האם הם שיקרו ביחס לא"י, או ביחס לעמים היושבים בה?

למה כל ישראל קיבלו עונש, על חטאם של עשרה אנשים בלבד ?

מה עושה בתוך פרשתנו מצות הציצית?