בפרשתנו, אהרן הכהן נפרד מאיתנו במיתת נשיקה, ומסעו במדבר מגיע לסיומו בהר ההר. כך מתארת זאת התורה:
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם׃ וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר הָהָר עַל־פִּי יְ-הֹוָה וַיָּמֹת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ׃ וְאַהֲרֹן בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר׃ (במדבר לג,לז-לט)
סביב המוות של אהרן אנו מגלים המון פרטים - סגנון שאנו לא מכירים מתיאור פטירתם של אחרים. אנו שומעים את שם המקום ("הר ההר"), המיקום ("בקצה ארץ אדום"), העובדה שאהרן עלה "על פי ה'", את התאריך המדויק (ראש חודש אב), את גילו של אהרן, ואת השנה בה אירע הדבר ("בשנת הארבעים ליציאת מצרים"). מה החשיבות של כל הפרטים הללו?
החתימה של ספר במדבר
בפרשת מסעי מופיעים המסעות והנדודים של עם ישראל במדבר, הציווי לרשת את הארץ ולנחול אותה לפי גודל השבטים, תיאור גבולות הארץ, והצורך להקצות ערים מיוחדות ללויים וערי מקלט לרוצחים בשוגג. בני שבט מנשה חוששים שלא תיסוב נחלה משבטם במקרה ובנות צלפחד תינשאנה לבני שבטים אחרים. בקשתם מתקבלת ובנות צלפחד מתחתנות עם בני הדודים. הפרשה מסתיימת בפסוק:
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
אחד היסודות המעניינים שהעלינו בעבר הוא שלספרי החומש יש אפילוג. כל אחד מהחומשים שבתורה נותן לנו סיומת חגיגית עם טעימה אוטופית מהגאולה השלמה. הפעם נתמקד באבל הגנוז בתוך כל הסיומים הנחמדים הללו - בתוך כל אחד מבצבץ משהו חסר.
מעשה בתלמיד אחד שניגש באמצע בחינה חשובה שעשה במוסד הלימודים שלו לבוחן, וביקש ממנו האם הוא יכול לבדוק את התשובות שכבר ענה עד כה בבחינה. הבוחן, כצפוי, התרעם על עצם הבקשה וענה לתלמיד: "אתה נמצא באמצע המבחן, זה לא הזמן המתאים לקבל ממני את המשוב והציון על מה שכבר ענית. לאחר שתסיים את המבחן ותגיש לי אותו, אני אעבור עליו, אבדוק אותו ואתן לך את הציון שמגיע לך."
מדוע התלמיד ביקש שהבוחן יבדוק לו את מה שכבר עשה? אנחנו מבינים מצוין - כך הוא יכול לשפר את ההצלחה שלו בהמשך המבחן מתוך הלימוד שיפיק מתוצאות החלק הראשון שכבר עשה. מדוע הבוחן מתנגד לזה? גם זאת אנו מבינים - זה חלק מהמבחן. הבוחן מעוניין שהתלמיד יגיע בכוחות עצמו למסקנות הנכונות בלי עזרה שלו. אם התלמיד יצליח לעמוד במשימה, ציונו ושכרו יהיו הרבה יותר גדולים בזכות זה.
רקע
בירור גבולות הארץ בעל חשיבות גדולה לכל הדורות - בעל השלכה ציבורית ופרטית. ציבורית - אילו מרחבים אנו מצווים לישב ולגאול. ופרטית - היכן נוהגות מצוות התלויות בארץ.
ובמבט פנימי יותר, יש חילוק עצום בין חוץ לארץ לבין ארץ ישראל. בחוץ לארץ, מקומות החנייה והמגורים שעם ישראל עובר בהם הם מקומות שבהם יש לנו ללקט ניצוצות ולהמשיך מהם הלאה. אין בחוץ לארץ נחלות, רק מקומות חנייה במסע. העיקר בחוץ לארץ הם המסעות ולא החניות. ואילו בארץ ישראל אנו עוסקים בנחלות - בהם המשימה לא ללקט אלא להאיר. הארץ היא גוף האומה, המאפשר לה להתגדל ולהשפיע לכל העולם. אם כן, בירור גבולות הארץ משמעותי והוא מחלק בין אזורי הקבלה לאזורי ההשפעה שלנו.
כך פותחת פרשתנו:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
שאלות
מהי מטרת סיכום המסעות? מדוע מציינת התורה את המסעות שנסעו ולא את המקומות שעברו בהם כמנהגו של עולם?
כלל יש בתורה שכל מקום שנאמר 'אלה', הכוונה אלה ולא אחרים. נשאלת השאלה: אילו מסעות באה התורה כאן לפסול?
מדוע מוזכרים כאן צבאות ישראל?
פרשת מסעי מסכמת את מסעות בני ישראל במדבר ומונה בסך הכל 42 מסעות שנסעו במדבר מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו, כעבור 40 שנה, לערבות מואב לקראת חציית הירדן. וכך פותחת:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם:
פרשת מסעי עוסקת בין השאר במצוות ירושת הארץ וישיבתה, וכך אומרת התורה:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: וְהִתְנַחַלְתֶם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ: וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ: (במדבר לג,נ-נה)
מה הכוונה באמירה "והורשתם את הארץ"?
מסעיהם למוצאיהם או להיפך?
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי יְ-ה-וָ-ה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. (במדבר לג,ב)
בפתיחת פרשת מסעי מופיעה התייחסות הופכית בקשר בין המסעות לחניות. האם ה'מסע למוצא' או ה'מוצא למסע'? מי משרת את מי?


