בס"ד לפרשת בהר התשפ"ד
דין 'בית מושב עיר חומה' הוא דין קשה להבנה, מדוע קנין של קרקע או בית בכל מקום חוזר לבעליו המקוריים, אם על ידי שיגאלו אותה במשך הזמן, לאחר שנתיים מהמכירה והילך, ואם כשתגיע שנת היובל, ואילו בית בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון, ניתן למוכר רק שנה ראשונה לגאול חזרה את ממכרו ולאחר מכן הוא קם לצמיתות לקונה אותו?
בס"ד עש"ק פרשת בהר-בחוקותי התשפ"ג.
פרשת בהר על ההתחלה פותחת בסיפור של היובל.
שנת היובל שנת החמישים, השנה שנותנת טעימה הכי עוצמתית שקיימת בעולם הזה לעולם המתוקן-לגן עדן. אם בשמיטה אנו מצוים לשבות ,לנוח ולתת לכל דכפין לבוא ולהנות מעמל כפינו אשר גדל בשדותינו, שללא ספק זו אכן משימה מורכבת, אך בשנת היובל אנו מצווים הרבה יותר גבוה, ביובל הציווי המרכזי הוא: לשוב אל אחוזתנו. רעיון היובל מבטא את השאיפה להגיע למקום הכי נכון לנו, ושם לחיות מברכת שמים.
לכן ההמשך הוא בפרשת בחוקותי בה מתוארת לנו את מציאות החיים האידאלית, ממש חיי יובל, שנזכה אליה בגאולה השלמה בב"א.
פרשת בהר חותמת באיסור אבן משכית, כעת צריך להבין מה היא קשורה לנושא.
בס"ד לפרשת בהר התשפ"ב
המקור בתורה לאיסור הונאה מובא בפרשתנו:
וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃(ויקרא כה,יד)
וכמה פסוקים אחר כך מופיע שוב איסור הונאה והפעם בשינויים קלים:
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם׃(ויקרא כה,יז)
אומרים חז"ל (בבא מציעא נח)
פסוק ראשון מדבר בהונאת ממון ופסוק שני מדבר בהונאת דברים.
גדרי הונאה במסחר:
הנה יש פלא שבעצם ההקשר בתורה לאיסור הונאה הוא מופיע דווקא במכירת קרקעות, אולם להלכה אדרבה נלמד דין זה להונאה במסחר מטלטלין ולא לקרקעות, כי קרקעות יצאו מדין הונאה.
בס"ד עש"ק פרשת בהר-בחוקותי התשפ"א
בסיומה של פרשת בהר לאחר שהתורה הביאה את דיני השמיטה והיובל, את דיני חזרת נחלות לבעליהן או יותר נכון חזרת האנשים לנחלתם, את דיני שחרור העבדים וחזרתם לנחלתם, הפרשה מסיימת באמירה שלכאורה לא קשורה לנושא :
לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְ-הוָ֖ה אֱ-לֹהֵיכֶֽם׃ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְ-הוָֽה׃[1]
מה הקשר בין דיני שמיטה ויובל לבין שני פסוקים אלו?
בס״ד לפרשת בהר התשע״ט
בפרשת בהר מובאת מצות היובל:
{ח} וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: {ט} וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: {י} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: {יא} יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: {יב} כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {יג} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ: (ויקרא כה)
ובכן התורה מצווה אותנו להעביר שופר ביום הכיפורים של שנת היובל( דהיינו להעביר בין כל האנשים את השופר על מנת שיתקעו בו). לקדש שנה זו ולקרוא דרור בארץ לכל יושביה. גם בשנה זו אסור לזרוע ולחרוש את השדות. ואסור לקצור ולבצור כשאר השנים באופן מסחרי.
וצריך עיון מה המיוחד ביובל בשונה מהשמיטה? למה אומרת התורה להעביר שופר ולא לתקוע בשופר ?
למה דוקא ביום הכיפורים?
ומה פרוש המילה יובל ?
וקראת דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו.
בס"ד ערב שבת פרשת בהר-בחוקותיי
מה פרוש ״ יובל״?
מה מטרת שנת היובל?
מדוע בשנת השמיטה נאמר: שדך, כרמך, ספיח קצירך, ענבי נזירך ואילו ביובל נאמר בגוף שלישי: נזיריה, ספיחיה, תבואתה ?
עוד יש להתבונן בלשון אחוזה שנאמרה דוקא לגבי היובל, וכן בלשון קודש- ״וקדשתם את שנת החמישים שנה״ שנאמרה דוקא על היובל ולא על השמיטה.
למה רומזת שנת היובל?
נחלקו הפרשנים מה מקור השם יובל?
בס"ד עש"ק פרשת בהר שנת תשוע"ה
מובא בפרשה:
{לה} וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:
{לו} אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
{לז} אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:
{לח} אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים: (ס)
כיצד נזכה לחיים של שלוה בארץ. מתי נגמל מהמלחמות והצרות?
מה התורה אומרת על כך?
התורה אומרת בפרשת בהר:
וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: {טו} בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ: {טז} לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ: {יז} וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם: {יח} וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: {יט} וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ: ( ויקרא כה)
מה למדנו מכאן?
מה משמעות השביתה בשמיטה, כיצד נבין את ושבתה הארץ, וכי היא דבר חי?
פשוט הוא שעלינו לשחרר את הארץ מהמלאכות שאנו עושים.
אנו צריכים בשמיטה לתת לטבע לנהוג בטבעיותו. בזה גם ענינו לשאלה נוספת למה ירקות אסור לגדל בשמיטה ופירות העץ מותר?
מה האידיאל שישנו במנוחה? הרי תפקידנו כאן בעולם דוקא לעבוד, ליצור, לפתח הקרקע, אדם לעמל יולד, ולמה התורה מצוה לשבות(בשבת, שמיטה ויובל)?
מובא בפרשת בהר כך:
וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: {ט} וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: {י} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: {יא} יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: {יב} כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {יג} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:
פרשת בהר פותחת כך:
א וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַי-ה-וָ-ה.
קשה על לשון הפסוק, הוא פותח בזמן עתיד "כי תבואו אל הארץ", ועובר לזמן הווה "אשר אני נותן". היה צריך לומר אשר אתן, ולמה אמרה תורה נותן בהווה ?
מה עניין שמיטה אצל הר סיני? ומה עניין שמיטה בכלל? אמרו חכמינו שכשם שמצות השמיטה נאמרה כלליה ופרטיה מסיני אף כל המצוות ניתנו כלליהם ופרטיהם מסיני, אבל למה נבחרה דוקא מצות השמיטה ללמדנו על כל המצוות?