וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.(דברים ד ו)

משה רבינו מדרבן את ישראל לשמור ולעשות את חוקי התורה, ומציין לנו שהם אלו שיביאו את העולם להכיר בחכמתנו. 

אבל קשה למה הוא מציין דוקא את חלק התורה הנקרא חוקים, כזה שיביא להערכת העולם אלינו, הרי לכאורה ההפך הוא הנכון, דוקא החוקים שהינם החלקים הפחות מובנים והגיוניים לשכל האדם, הביאו את חכמי תבל לתקוף אותנו וללעוג לנו, וכיצד הם אלו שיעידו לעולם על חכמתינו?

נכון שהמשפטים אלו החלקים ההגיוניים בתורה, זוכים ליותר הסכמה, שהרי גם בשאר אומות הנהיגו משפטים דומים לשלנו , אמנם בחלק מהמקרים היה זה בהשפעת תורתנו, אבל לא רק. 

אבל השאלה היא מה יביא את העולם לומר: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ? להכיר שזהו העם החכם ביותר. 

לזה לא יועילו משפטי התורה, דוקא הגיונם פוסלם מיכולת הוכחה. 

גם במשפטי הגוים יש הגיון  

נכון שחכמי העולם הרבו לתקוף אותנו על חוקי התורה, אבל העולם גם עמד וצפה בהשתהות על קיום חוקים אלו. וברבות הימים גם ראה כיצד חלקים מחוקים אלו הפכו למשפטים, הפכו לנחלת הכלל. 

העולם למשל השתהה כיצד במגפות הגדולות שעברו על ארופה, לא נגפו כמעט יהודים. כיצד ידע העם הזה לשמור על כללי ההגינה עוד אלפי שנים לפני גילוי החידקים על ידי המדע. 

דוקא חוקי התורה הנשגבים מבינת האנושות, הראו קבל עולם שתורה א-לוהית יש לישראל.  

כדי להיות החכם באדם, צריך קודם להכיר במיגבלות השכל האנושי, ולשאוף לקבל את החכמה הא-לוהית. אז משהו מימנה יוכל להכנס לקודקודנו המוגבל. 

בניגוד למקובל לומר על המוח היהודי, באמת אין הבדל בינו לשאר מוחות באדם. מעלתנו דוקא בחכמה הא-לוהית שבידינו. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.